טור שלי בבשבע

מי זוכר את שמואל כץ/ ישראל מידד

רצה הגורל ובהפרש של יום הלכו לבית עולמם שמואל כץ ובני גאון. אחד בן 93 והשני בן 73. אחד השתייך למחנה הלאומי והשני למחנה ההסתדרותי. אחד היה חבר אצ"ל מאז 1936 ובתפקידו האחרון היה מפקד האצ"ל בירושלים. שלושה חדשים לפני כן, ביוני 1948, ניהל מו"מ עם ראשי מערכת הביטחון על בואה של אוניית הנשק "אלטלנה". בשנות מלחמת העולם השנייה שהה באנגליה בשליחות אישית של זאב ז'בוטינסקי, הקים עיתון ציוני ועסק בדיפלומטיה. היה חבר הכנסת הראשונה ולאחר מכן היה מו"ל. פירסם ספרים כמו 'סיפורה של לוחמת' של גאולה כהן ו'יום האש', פרי עטו, וגם כתב ספר יסוד לנושא ההסברה הציונית, 'אדמת מריבה' שהופץ ברבבות עותקים ע"י הסוכנות היהודית לסטודנטים יהודים. כן כתב שתי ביוגרפיות פוליטיות-היסטוריות על ז'בוטינסקי ואהרן אהרונסון. היה בין מייסדי 'התנועה למען ארץ-ישראל השלמה' ובהמשך יועץ ראש הממשלה ויצא לשליחויות בקונגרס האמריקני.

השני השתחרר מצה"ל בדרגת רס"ר. בשנות הששים עבד כחשמלאי בלהקה מוסיקלית והגיע למשרת מנכ"ל 'תדיראן'. היה חבר נפש של מזכ"ל חברת העובדים ישראל קיסר, ובשנת 1988 היה למנהל של 'כור' ושיקם אותה. לפני כעשור הקים חברת אחזקות.

מי שהאזין בימים האחרונים לרדיו, צפה בטלוויזיה וקרא עיתונים קיבל הרבה מאוד אינפורמציה על בני גאון ומה אמרו עליו ידידיו. על שמואל כץ, לא למד כמעט כלום. כי תפקידה של התקשורת לאפשר לצרכניה לדעת על מי שהיא חושבת שהוא חשוב ולהתעלם מכאלה שאינם חשובים בעיניה.