הטור שלי על התקשורת בגליון 329 בשבועון בשבע

תקלה איומה בערוץ 1/ ישראל מידד

העיתונאי ירון פריד פירסם ב'הארץ' בשבוע שעבר שגאולה אבן שאלה את השרה ציפי לבני בתוכנית 'ישראל בוחרת' מהערב הקודם: "אם תקרה תקלה איומה ונתניהו ייבחר, האם תסכימי לשבת בממשלתו?". התפלאתי, כי הרי שאלה בניסוח זה פסולה לשידור. הייתה בה הבעת דעה אישית, הטייה מכוונת של הצופים וניסיון להתערב בתהליכים הדמוקרטיים של ישראל.

תלונה הועברה ברוח זו לממונה על קבילות הצבור, מר אלישע שפיגלמן, אם כי, הנחתי שאולי אבן תנסה להגיד שהטון הציני של קולה או החיוך על פניה הצביעו על כך שהשאלה נשאלה מתוך אירוניה. אבל אם כך, מדוע לא לשאול בצורה פשוטה וישירה: "מכיוון שאולי את רואה בבחירתו של נתניהו כראש ממשלה אסון, האם בכל זאת תסכימי להיות חברה בממשלתו?"

בתשובתו ציין שפיגלמן שהסתמכתי על ציטטה מסולפת, אבל הודה בפניי שבשאלות חוזרות ניסו עודד שחר וגאולה אבן להבין מה יקרה אם מה שמבחינתה של ליבני הוא "תקלה איומה" ומר נתניהו יזכה בבחירות. לדבריו, שחר ואבן לא קבעו עמדה ולא טענו אפילו ברמז שלדעתם מדובר ב"תקלה איומה".

למרות התשובה, אני עדיין רואה כאן כישלון מסוים של הפיקוח על כללי האתיקה המקצועית.

מוסר השכל? הסתמכתי על עיתונאי אשר כותב בבמה מכובדת. אבל מסתבר שכנראה אי-אפשר היום לסמוך על עיתונאים.