טור שלא יופיע בשבוען "בשבע"

אסטרטגיה תקשורתית פוליטית

אני מודה מראש: אינני מומחה לתקשורת פוליטית, זאת אומרת ניצול מקצועי באמצעים תקשורתיים (ולא רק אמצעי התקשורת עצמם) לקידום נושאים פוליטיים או אישים פוליטיים. תחום זה של תקשורת הוא "פרסום" וגם אם השיטה יכולה להיות, לדוגמא, סאטירה או דרמה, והרבה מזה אנו רואים בתשדירי הבחירות כעת, בכל זאת יש הבדל אחד גדול. וההבדל הוא שהצופה יודע, בעצם, מראש שמנסים למכור לו משהו או מישהו ובכל זאת, בסופו של דבר, הוא משתכנע או, לכל הפחות, הוא מתחזק בעמדתו ולא נוטש את המפלגה או המנהיג המוצעים. ואם כל חוסר המקצועיות המוצהר שלי, אני מוצא את עצמו תוהה לגבי מסע הבחירות של "האיחוד הלאומי".

ראשית, אני מתקשה להבין בדיוק איזה מסר מנסים להעביר עם הסיסמא "אין לפחד כלל". אני שואל את עצמי 'למה להכניס לראש הבוחרים שיש אפשרות לפחד'? ממה לפחד? מהרכב הרשימה? מהמצע? מהפילוג? או האם יש לפחד מן האפשרות שהיא לא תעבור את אחוז החסימה? ואם האחרון, מדוע להזכיר לכם את האפשרות הזאת? מדוע להתעסק בכך? "קדימה" מפחידה מפני נתניהו אבל זה נגד היריב, מדוע מפלגה זו פוגעת בעצמה?

שנית, מה ההגיון להגדיר את הבוחרים כ"כתומים"? מדוע להצטמצם? כמה "כתומים" יש? הייתי מניח ש"האיחוד הלאומי" פונה לשכבות רחבות בציבור אלא אם כן, המונח "כתומים" מסמל כל מי שמאמין שהינתקות הייתה טעות ואין לחזור על דבר כזה. ואם זה המצב, יש הבדל בין סימפטיה למצבם העגום של "הכתומים" לבין הצורך להנהיג את המדינה ולהוביל אותה לבטחון, חזון ושגשוג. והלוואי שהמפלגה תוכל לעשות כן.