5.01.2009

הטור שלי בגליון #339 של "בשבע"

כה אמר גדעון / ישראל מידד

לעתים אומרים עלינו, אנשי המחנה הלאומי ובמיוחד תושבי יש"ע, שראייתנו מוגבלת מאוד, אנו סגורים בתוך עצמנו, ולכן תפישותינו המדיניות, החברתיות והתרבותיות מוגבלות. כתוצאה מכך, הם טוענים, לא הצלחנו "להתנחל בלבבות". למקרא הדברים הבאים של גדעון לוי, מתוך רשימתו "עניין שולי", שהתפרסמה בעיתון 'הארץ' בשבוע שעבר, הבנתי שגם שמאלנים סובלים מאותה תסמונת, אבל בצורה הרבה יותר חריפה. גדעון לוי מעז לטעון כי "הכיבוש נעדר לחלוטין מסדר היום" ו"הבוחר אמר את דברו הברור: המאבק הזה כלל לא מעניין אותו. הכיבוש יכול לחכות". ומי האשם העיקרי במצב זה לפי לוי? נכון, התקשורת. הנה ציטטות מעולמו של איש השמאל גדעון לוי:

"התקשורת היתה כמובן הסוכן המרכזי להסרת הנושא מסדר יומנו. קואליציה נדירה, מקיר אל קיר... עורכים, כותבים, שדרים, צופים וקוראים... התאחדה יחדיו למשימה: הדחת הכיבוש מעולמנו.

"תחת צנזורה עצמית יעילה להפליא החליטה התקשורת להנעים את חייהם של צרכניה ופטרוניה ולא להטרידם בזוטות... התקשורת ברובה נקייה מדיווחים מטרידים... מדי פעם בפעם מופרת השלווה המדומה, כשיש עוד גל של פיגועים או מלחמה קטנה, אבל גם אז איש לא טורח לקשור סיבה ומסובב. הערבים נולדו להרוג וזהו... היכן, לכל הרוחות, מסתתר הכיבוש?".

האם קראתם פעם דברים מחוצפים כאלה? ולמי שטרם השתכנע ש"הכיבוש" נוכח בתקשורת נזכיר: דוד גרוסמן כמנחה 'יומן הבוקר' של קול ישראל בשנות ה-80, דליה יאירי ו'הכל דיבורים' של שנות ה-90 ואח"כ שלי יחימוביץ', רפי רשף בגלי צה"ל, עיתון 'חדשות', ודיווח מלא על כל פיפס של 'גוש שלום', 'שלום עכשיו' ו'האנרכיסטים נגד הגדר'. מספיק?



0 תגובות:

הוסף רשומת תגובה

הירשם תגובות לפרסום [Atom]

<< דף הבית