פוסט-ציונות - הקו המעוות

קודם הייתה ידיעה ב"הארץ" על תוכנית הלימודים אודות "עולי הגרדום" ואחר-כך עקיבא אלדר (איך הוא נושא את השם 'עקיבא'?) ותשובה של ד"ר קידר באתר ערוץ 7.

איזו תוכנית?

זו.

אני שלחתי שלשום תגובה זו:

בתגובה לידיעה "היסטוריונים: תוכנית הלימוד של שר החינוך גדעון סער מקדשת את המוות" ("הארץ", 22.12.09)

בידיעה מובאים קולותיהם של "מורה ותיק להיסטוריה בתיכון בתל אביב" וכן, "היסטוריון בכיר" המדברים נגד אותה תוכנית המלמדת את תלמידי ישראל אודות גבורתם של יחידים מול השלטון הזר הבריטי במאבק המזויין לשחרור לאומי ונימוקותיהם עימם. אך תהיתי: הרי בשנים האחרונות נשמעו קולות שתבעו את לימוד נושאים אחרים שהם במחלוקת כגון שירי מחמוד דרוויש בספרות או ה'נכבה'. האם אותם אנשים צוטטו, אפילו בעילום-שם, נגד יוזמות הללו בזמנו או האם רק נראטיב אחד מקודש מבחינה פדגוגית במדינת ישראל – זה של האויב? ואם גישה חינוכית כזו עוד מסוגל משרד החינוך ללמד על פרשיות אחרות כגון ההתנכלויות לקבוצת הריגול ניל"י על ידי אנשי "השומר" שירו ביוסף לישנסקי בגבו או אותן נשים בזכרון יעקב שצהלו למקרה מאסרה של שרה אהרונסון (אגב, נושא מרתק למחזה), או על הצעדה של בית"רים צעירים ברחוב אלנבי בתל-אביב בפסח תרצ"ג כאשר, בהובלה של אשה הפעילה בשורות מפא"י, נזרקו עליהם אבנים ובקבוקים או אפילו על מבצע ה'סיזון' כאשר למעלה מ- 1000 איש הוסגרו לבושלת הבריטית בהוראת ראשי הישוב כאשר כתוצאה מכך, מעבר למכות שספגו בדרך לבולשת, יותר מ- 300 יהודים הוגלו ליבשת אפריקה בסיוע שכניהם.

היא עדיין לא התפרסמה.

אלדר כדרכו יוצר פרובוקציות וכותב:

אז מה נספר לילדה מרחוב שלמה בן יוסף, שתתעניין בפועלו של חלוץ עולי הגרדום, שהשתתף בהתקפה על אוטובוס נוסעים ערבי והוצא להורג בידי הבריטים ביוני 1938? מה נאמר לילד משדרות האצ"ל, שישאל שאלות על המחתרת שהציגה "תג מחיר" לכובש הזר?

נו, מה הבעיה בלספר?

ראשית, מאחד כמו אלדר שמצליח להצדיק כמעט כל מה שהפלסטינים עוללים לנו, כמעט הכל, אבל הרוב גם מוביל לקו ה'מבין' את המאבק המזויין שלהם, מה הבעיה באמת?

שנית, גם אם הוא ומרעיו התנגדו אז לאצ"ל ולח"י, מה הבעיה מלספר את האמת? את העובדות. היה שלטון זר. היה טרור ערבי. והגיבו יהודים. וחלק מהם עלו לגרדום.

שלישית, ומה, לעמים אחרים לא היו עולי גרדום? איך הם מעיזים לחנך את תלמידיהם? בארה"ב יש את נתן הייל.
(כמובן, שבעבר היו בעיות מללמד את תלמידי ישראל את ההיסטוריה של תקופת המנדט. ואולי זאת הבעיה היום של אלדר?)

רביעית, כמובן היו עולי גרדום אחרים: יוסף לישנסקי ונעמן בלקינד מניל"י; שלמה עזאר ומשה מרדוק מ'העסק הביש', חיילי צה"ל; וגם אלי כהן, אף הוא מצה"ל. אף היה עוד אחד מה'הגנה', מרדכי שוורץ אם כי קצת מתביישים בו חושבים אותו לא לגיבור חיל.

ואולי נעשתה טעות התוכנית הייתה צריכה לכלול את כל עולי הגרדום כי העלייה לגרדום היא הנושא ולאו דווקא אצ"ל ולח"י. הרי אלדר ומרעיו יתנגדו לאצ"ל ולח"י כל עוד הם מחזיקים עט בידיהם או לכל הפחות, יכולים הם להקליד על מחשב.

אבל דבר אחרון: זו רשעות, עלילה וזוהמה פוליטית לנסות ולקשור בין לוחמי החופש היהודים לבין אנשי הטרור הערבים. מלחמתם של עולי הגרדום וחבריהם לנשק הייתה מוצדקת כי הערבים הם שקמו עלינו וכי השלטון הבריטי היה זר. אם רוצים להתווכח על שיטות, נו, זה לא העניין. אלדר מבקש לקעקע את היסוד המדינתי והחשביתי ביסוד המרד נגד בריטניה ועל ההבנה לגורל הציונות בתגובות נגד הטרור הערבי אם בפוגרומים ואם בהתקפות כנופיות ואם בחבלה סתם.

הבעיה של אלדר היא שהוא אינו יכול לסבול את המחשבה שהיהודים צודקים במלחמה שלהם על הארץ הזאת.

ורק חבל שיש לו עאת "הארץ" שלו. כי שם הכל מעוות, הכל עקום, הכל אנטי-ציוני.