הטור שלי במיקרוסקופ של "בשבע", גליון 390 מיום 29.4.10

בנעלי בן גוריון

בנימין נתניהו העביר החלטה בממשלה לפיה הוא ימונה לתפקיד השר האחראי על ביצוע חוק רשות השידור באופן קבוע. המינוי עורר ביקורת, שכדאי לנתח אותה. ראשית, צעד זה התבקש לאחר שלפני כשלושה חדשים הודיע השר הממונה הקודם, יולי אדלשטיין, על התפטרותו. מכיוון שהשמועות היו שבכל פעם שהביא אדלשטיין רשימה של חברי מליאה וועד מנהל, הדבר טורפד בידי מקורבי נתניהו, לכן, מה יותר טוב מכך שראש הממשלה יטרפד את עצמו? ממילא הוא עושה את זה בתחומים אחרים, אז מדוע שהשידור הציבורי לא יתנהל כמו מדיניות הבנייה ברחבי הארץ או מדיניות שכר בכירי המשק?

שנית, היו רינונים שמצב זה "מחזיר אותנו שנות דור לתקופות אחרות בתולדות המדינה". הכוונה היא לשלטון מפא"י ודוד בן-גוריון. התקשורת אז לא רק היתה מגויסת, אלא היתה בעצם עבד נרצע מרצון (משה שרת היה נכנס למערכת של הג'רוסלם פוסט ומחבר את מאמר המערכת לעתים). ואם חשבתם שבן-גוריון היה ראש הממשלה הגדול מכולם, אז אולי באמת כדאי ללמוד גם מהתנהלותו התקשורתית. ונקודה שלישית, הכוח והעוצמה של רשות השידור, ההטיה המובנית בעריכת החדשות ובהרכבת הפנלים, והמשק כספי הרעוע שחסרה לו יד מנחה, בכל זאת דורשים דמות פוליטית חזקה כמו ראש הממשלה.

אז מי יודע, אולי מחמוץ ייצא מתוק ונזכה לשידור ציבורי הכולל ייצוג לרוב שכבות העם, ולהפקות המציגות את האמת בחיים שלנו ושל כל אזרחי המדינה.

ישראל מידד