האב, הבן וענת קם

מאתר "מעריב":-

כמו את המדינה, גם עם הילדים, אם הם שוגים אתה עדיין אוהב אותם, מנסה לחנך, להסביר ולעזור. אבל כשהם טועים, עדיין יש להעמידם אותם במקומם.

שמי יוסי האס. תמיר האס, בעל מדור באתר זה הוא בני. אני אוהב אותו ומעריך אותו על פועלו ועל כישוריו. ולרוב אני שומר את הדיונים שלנו בינינו. אבל הפעם, הוא לא פעל נכון, וביקשתי את המקום ששמור לו, לעצמי.

עוד כשהיה צעיר תמיד נהגנו בתמיר בכפפות של משי. ובהקשר לפרשה החדשה על העיתונאית קם, למרות שיש לו לשון חדה כתער, כך עשה גם הוא, נהג בה בכפפות של משי. כששאלתי אותו מדוע הפעם לא היה נחרץ בדבריו הוא הסביר לי ש"אין מקום לכך כי אף על פי שאין לו ספק שההתנהלות בפרשה צריכה לגרור עונש בהתאם, הוא נגד עונש ראווה". הפעם בן זקונים שלי, אתה טועה.

מי שמעז להעלות על דיסק סודות מדינה ומעבירם לעיתונאי עומדת מאחוריו מחשבה תחילה, אותו אחד מבין היטב את הנזק שהוא עלול לגרום. אני יודע על כמה "שרק" גנבו מסמכים ויושבים עשרות שנים. ברגע שמסמכים מסוג זה עשויים להגיע לאויבים ולא משנה באיזה דרך, זה ריגול. בצבא אין את החופש לעשות ככל העולה על רוחך, אין לפרסם מסמכים מסוג זה כי משהו לא מוצא חן בעיניך. ולאחר מעשה, תמיר בני, אין להציע הצעות כמו "חוסר בגרות". יש לנו מספיק שונאים. שבדיה, אנגליה, טורקיה ועוד. אין אנו זקוקים לשונאים מתוכנו

בעודי פונה לתמיר בשאלה אם הוא מוכן לפרסם את דעתי שאינה עולה בקנה אחד עם שלו לגבי דין הנאשמת. הוא השיב לי "שקודם כל זה תלוי בעורך". לשמחתי, הוא היה מספיק אמיץ או בעצם גם הפעם יפה נפש באומרו שלא הוא זה ש"יגביל את הזכות של אדם לומר את דבריו" והוא מוכן יהיה לתת לי את המייל של העורך.

אני אוהב את המדינה שלי, העיתונאית קם פגעה במדינה ובצבא. וגם בי. וכן, אני מקווה שהעונש יהיה למען יראו וייראו.

יוסי האס
אבא של תמיר