הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" של "בשבע" גליון 402 מיום 29.7.2010

כתב או פרשן? ישראל מידד

אחת הבעיות הקשות של הגינות תקשורתית מתרחשת כשאותו אדם משמש גם ככתב, גם כעורך וגם כפרשן. האם הפרשנות שלו נובעת מהכרתו את העובדות לאשורן, או שמא דיווחיו מושפעים מדעותיו?

אמיר אורן מ'הארץ', למשל. כותב ידיעות קצרות, כתבות נרחבות יותר וכתבות גדולות. ויש לו גם טור דעות. בטור שפרסם ביום ה' באב (16 ביולי), עסק אורן בפרשת מעצרו של חיים פרלמן, אגב כך שהוא מבשר לנו שראש החטיבה היהודית בשב"כ גר ממזרח לקו הירוק ודומה במראהו לח"כ אורי אריאל.

לדידו של אורן, יש מחבלים יהודים. הם אינם שונים ממחבלים אחרים, אך בוודאי שהם מסוכנים יותר. ניחא. וגם נניח לעובדה שמקורותיו מקהילת המודיעין מפרים כל כלל, חוק ונוהל בהדלפת חומרים אליו כדי שהם יתפרסמו ב'הארץ'. אורן ממשיך ומנתח את החברה הישראלית, את הצורך בתחבולות כדי להערים על הנחקרים ועוד: "כמו ג'ק טייטל, מהווה חיים פרלמן - אם אכן יוכח שביצע את המעשים המיוחסים לו". מלה אחת,"אם", מול מאות מלים של סתם שיסוי, פגיעה והחשדה.

למעשה, אורן משמש פה למכריו ומספקי המידע שלו משורות השב"כ, ואולי מגורמים פוליטיים המקורבים לבכירי הארגון. הוא משתמש בידע הזה בלי לתת פתחון פה לתגובה מצד עורך-דינו של פרלמן, שבשלב ההוא עדיין לא הורשה להיפגש עם מרשו, או מצד חבריו הקרובים של החשוד. האם איש התקשורת אמיר אורן ממלא את תפקידו בצורה מקצועית, לפי כללי האתיקה וההגינות, או שהוא שכיר-עט של בעלי עיתונו או עבד נרצע של המדליפים לו? ומי יגן עלינו, צרכני המידע והפרשנות, מאנשי תקשורת המחבלים במקצוע?

הגירסה הלא-ערוכה:

המונח "התקשורת" כדאי לפרט ולהבהיר. יש המודפסת (עיתונים וכתבי-עת), יש המשודרת (טלוויזיה ורדיו) ו גם האינטרנטית (שילוב של שני הסוגים הקודמים יחד עם תופעות הבלוגרים, הזן החדש והעצמאי). אחת הבעיות הקשות של הגינות תקשורת מתרחשת כשאותו אדם משמש גם ככתב, גם כעורך, גם כפרשן וגם כחבר צוות אולפן. האם הפרשנות שלו נובעת מהכרתו את העובדות לאשורן או האם דיווחיו מושפעים מדעותיו?

ולדוגמא: אמיר אורן של "הארץ". יש לו דיווחים. ויש לו כתבות נרחבות יותר. ויש לו כתבות גדולות. ויש לו טור דעות. בטור דעות מיום 16 ביולי, למשל, עסק אורן (ואין להתבלבל בינו לבין איתן אורן מיודענו מפרשת אבישי רביב ו"טכס ההשבעה" המבוימת) בהתפתחות המוקדמת של מעצרו של חיים פרלמן אגב כך שהוא מבשר לנו שראש החטיבה היהודית בשב"כ גר ממזרח לקו הירוק ודומה במראהו לח"כ אורי אריאל. לדידו של אורן, יש מחבלים יהודים. הם אינם שונים ממחבלים אחרים אך בוודאי שהם מסוכנים יותר. ניחא. וגם נניח שמקורותיו מקהילת המודיעין אשר מפרים כל כלל, חוק ונוהל בהדלפת חומרים אליו כדי שהם יתפרסמו ב"הארץ" הפוסט-ציוני, הוא גם יודע שהשב"כ "נכשל בהפעלתו הקצרה לפני עשור". אורן ממשיך ומנתח את החברה הישראלית, את הצורך בתחבולות ולהערים עליהם ועוד ואז אורן כותב שתי מלים מאוד משמעותיות, לפחות לעיתונאי מקצועי - "אם יוכח" והנה המשפט השלם: "כמו ג'ק טייטל, מהווה חיים פרלמן – אם אכן יוכח שביצע את המעשים המיוחסים לו". מלה אחת "אם" מול עוד אלף מלים של סתם שיסוי, פגיעה והחשדה.

אליה וקוץ בה. למעשה, אורן משמש פה למכריו ומספקי המידע שלו משורות השב"כ ואולי מגורמים פוליטיים המקורבים לבכירי הארגון. הוא משתמש בידע הזה ללא הצלבה. ואני מנחש שאפילו לא עלה בדעתו של אורן לשאול את עורך-דינו של פרלמן שבשלב ההוא עדיין לא הורשה להיפגש עם מרשו או אולי להיוועץ עם חבריו הקרובים של החשוד שיש להניח שמר אורן מתעב אותם לא רק פוליטית אבל גם אישית. האם איש התקשורת אמיר אורן הוא ממלא את תפקידו בצורה מקצועית, לפי כללי האתיקה וההגינות או האם הוא שכיר-עט של עצמו, של בעלי עיתונו או, האם הוא עבד נרצע של המדליפים לו? ומה אנו, קוראיו ושומעיו, צרכני התקשורת? מי יגן עלינו מאנשי תקשרות המחבלים במקצוע?