הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" ב"בשבע" גליוןן 456 מיום 18.8.2011
יש לי לא מעט ותק ומעורבות בפעולות מחאה, במיוחד למען מפעל ההתנחלות בארץ-ישראל. אחד הנושאים שהתקשורת מנגחת בהם את מפעל ההתיישבות הוא השתתפותם של הילדים מהיישובים בהפגנות, במאהלים שהוקמו, בהשבתת ימי לימוד בבתי ספר ועוד. והנה, מבלי להניד עדשה של המצלמה או המיקרופון, ילד בן 12, ושמו אור אקטע, נציג תנועה קיקיונית בשם 'המאבק הסוציאליסטי', לא רק משך אליו תשומת-לב והתעניינות תקשורתית אלא גרף אהדה עד כדי הופעה בתוכנית 'אחד נגד מאה'. האם מישהו חשב שיש כאן ניצול קטין לצרכים פוליטיים, לפחות כמו ש'המתנחלים עושים'? למה לא היה דיון תקשורתי בנושא?
אבל הוא לא לבד. ראיתם בוודאי את צעדות העגלות. תינוקות של ממש הובהלו בחום ובזיעה, ללא רחמים, כדי לסייע להוריהם להרוויח עוד קצת כסף. האם מישהו בתקשורת אמר לעצמו 'רגע, כעסתי של המתנחלים, ולכן אתייחס אל התופעה הזאת באותה צורה'? האם התקשורת היתה ביקורתית כלפי עצמה, או אולי שוב פעלה הסולידריות בין אנשי תקשורת מרכזיים לבין מחנה השמאל, מחנה אני-לא-אוהב-את-ביבי?
ישראל מידד
_______________
הגירסה הלא-ערוכה
כחודש ימים של מחאה, של הפגנות ועצרות וצעדות ואתרי מאהל, של זמרים וחופות על הדשא אשר כולם זכו לסיקור תקשורתי והנה, משהו נופל על באר-שבע ושוב עלינו להתמודד בשאלה שניסו להשתיק: כלכלה מול הבטחון, רמת החיים מול סכנת החיים. למשל, ביום שני, החלה כניסת כוחות צבא מצריים גדולים לחצי האי-סיני ובעצם, מתמוטט אחד מיסודות הסכם השלום בין ישראל למצרים והוא הפירוז הצבאי, אפילו בהסכמה. בכיכרות העיר בתל-אביב, בחיפה, בבאר-שבע ועוד מקומות רבים, המעמד הבינוני דורש צדק חברתי (ונניח לעניין זה), בעוד בכיכר תחריר בקהיר אירעו שתי אסיפות לאחרונה. בראשונה, כשלו הכוחות המתנגדים למהלך האיסלמיזציה של מצרים ובשניה, ראינו מאות אלפים הדורשים מה שדורש "האחים המוסלמים": צדק תיאולוגי. ולכן, עדיין יש מקום שביקורת התקשורת תתעסק במגמות של הליווי והקידום שהיינו עדים להם הקיץ כדי לדעת אם היא ממלאת את תפקידיה.
כידוע, יש לי לא מעט ותק ומעורבות בפעולות מחאה ובמיוחד למען מפעל ההתנחלות בארץ-ישראל. אחד הנושאים שהתקשורת מבכרת להעלות כנושא לניגוח הוא ההשתתפות של הילדים מהישובים אם בהפגנות, אם במאהלים שהוקמו, עם בהשבתת ימי לימוד בבתי ספר ובעוד מעשים. והנה, מבלי להניד עדשה של המצלמה או המיקרופון, ילד בן 12, ושמו אור אקטע, נציג תנועה קיקיונית בשם "המאבק הסוציאליסטי", לא רק משך אליו תשומת-לב והתעניינות תקשורתית אלא גרף אהדה עד כדי הופעה בתוכנית "100 נגד אחד". האם חשבו שיש כאן ניצול קטין לצרכים פוליטיים, לפחות כמו ש"המתנחלים" עושים"? היה דיון תקשורתי בנושא? אבל הוא לא לבד. ראיתם בוודאי את צעדות העגלות. תינוקות של ממש הובהלו בחום ובזיעה, ללא רחמים, כדי לסייע להוריהם להרוויח עוד קצת כסף. האם מישהו בתקשורת אמר לעצמו 'רגע, כעסתי של המתנחלים ולכן, אתייחס אל התופעה הזאת באותה צורה'? האם התקשורת הייתה ביקורתית כלפי עצמה או האם, שוב, פעלה לא כל-כך תת-תודעתית הסולידריות שקיימת בין אנשי תקשורת מרכזיים לבין מחנה השמאל, מחנה אני-לא-אוהב-ביבי? הזאת תקשורת לא-אתית או סתם התגייסות של הברנז'ה?
^
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה
הירשם תגובות לפרסום [Atom]
<< דף הבית