8.02.2011

על ז'בוטינסקי בכנסת ישראל

קטעים מתוך ישיבה 268 של הכנסת ה-18 שציינה את יום הסתלקותו של ראש בית"ר, זאב ז'בוטינסקי"

ראובן ריבלין:

...מכובדיי, בקיץ 1940, לפני שבעים ואחת שנים, נדם לבו של זאב ז'בוטינסקי. וכך אמר מנחם בגין מורי, וגדול תלמידיו של ז'בוטינסקי, לזכרו: "נעצמו העיניים - שהיטיבו לראות מעיני כל בני דורנו; עמד הלב- שכלו אהבה לעם הדווי, ושותק המוח, שהעמיק חשוב יותר מכל בני תקופתנו". ז'בוטינסקי לא היה סוציאליסט, על כך אין ויכוח. הוא היה ממתנגדיה המובהקים של הציונות הסוציאליסטית ושל שיטתה הכלכלית. ואולם, כמי שחזר והכריז ש"כל יחיד הוא מלך", תהיה זו טעות לחשוב שהתנגדותו נבעה מגישה המפקירה את היחיד לשיניו של בעל ההון ולחסדיו של השוק החופשי. בל נטעה, משנתו הכלכלית-חברתית של ז'בוטינסקי היא לא זאת שנוסחה מאחר יותר על-ידי מילטון פרידמן. משנתו של ז'בוטינסקי היא זאת שהקדימה והיטיבה לשרטט את דמותה של מדינת הרווחה, הרבה לפני שהיה זה מושג שגור בפי כל. בעולם שהיטלטל בין משטרים טוטליטריים רצחניים, הנאציזם מזה והקומוניזם מזה, משנתו הכלכלית-חברתית של ז'בוטינסקי הייתה מגדלור של שפיות וקדמה.

ככל שחולף הזמן הולך ומתברר כוחו הנבואי של ז'בוטינסקי, אשר ידע להבחין כבר אז בין ליברליזם סוציאלי, לקפיטליזם דורסני. ז'בוטינסקי הבין שאותו היחיד, עליו הוא הגן בחירוף נפש, עשוי להידרס בתחרות הפרועה של השוק החופשי. בבסיס החזון הכלכלי-חברתי שלו הוא הציב את היסוד הערכי של חמשת המ"מים. אותם חמישה מ"מים המתנופפים היום על דגלי המחאה: הזכות למעון, הזכות למזון, הזכות למרפא, הזכות למורה והזכות למלבוש. ז'בוטינסקי ראה בזכיות האלה את חובתה היסודית של המדינה כלפי אזרחיה. חמשת המ"מים הם לב לבה של המורשת החברתית הרויזיוניסטית. הם מצפן חברתי-מוסרי, והם תנאי ליכולתו של הפרט לממש את חירותו.
מכובדיי, המחאה החברתית הנוכחית היא הזעקה ל'חמשת המ"מים'. היא מחאה שהימין הנאמן למורשתו של ז'בוטינסקי, מבין אותה ומאמץ אותה אל ליבו. היא מבטאת את התביעה, להשיב את דמותה של החברה הישראלית כמדינת רווחה, כחברה צודקת. וכך כתב זאב ז'בוטינסקי: "אין כישראל באמות העולם שעד לתחתית תהומות מצפונו, הנה הוא חדור אותו הצמא ליושר חברתי". המחאה הנוכחית, רבותיי, היא תשוקה ליושר חברתי.
מכובדיי, בעשורים האחרונים נראה שאבדנו את דרכנו. זנחנו את היסודות האידיאולוגיים מהם ינקנו את השראתנו. ניהולה של הכלכלה הישראלית ברמת המקרו, נעשה ביד רמה, והצעיד את ישראל לשיעורי צמיחה יוצאי דופן, ולשיעור אבטלה מהנמוכים בתולדותיה. בעוד שמדינות מסביב ספגו פגיעה אנושה במשבר הכלכלי האחרון, ביניהן יוון, ספרד, אירלנד ואף ארצות הברית, מדינת ישראל, בזכות העומדים בראשה בקדנציה הזאת ובקדנציה הקודמת, צלחה את המשבר ביציבות מעוררת השתאות. ואולם, נדמה שמרב שיקולי מאקרו לא הבחנו, כיצד הפלנו חללים במיקרו. ממשלת ישראל, מימין וגם משמאל, לא המליכו עליהם את היחיד כמלך, ואולי אף ראו בו מכשול לצמיחה.
חטאנו למשנתו של ז'בוטינסקי ולמורשת היהודית, אותה הוא נשא בגאווה. ברור, כי המצוקות החברתיות לא נולדו בקדנציה הנוכחית, הן פרי באושים, הזנחה של שנים. כך עם מעמדו המידרדר של המגזר הציבורי, כך עם בועת הנדל"ן, כך עם פני החינוך וכך עם מחירי הצריכה. ואולם, לפתחן של הממשלה הזאת והכנסת הזאת, מונחת הזדמנות לתקן את הדרוש תיקון, ולהביא את המשברים הנוכחיים לידי פתרון. עלינו לאפשר לממשלה הנוכחית להמשיך בעבודתה המאומצת והנמרצת למען רווחתו של הציבור כלו.

ולפני סיום, אבקש לומר, אני חושש היום ממה שאני מזהה כניצנים של אנרכיה. עלינו לזכור, כי לצד הזכות הקדושה של המחאה, ל"משחק הדמוקרטי" כללים קדושים משלו. אוי ואבוי לנו, אם המחאה הנוכחית תגלוש לפסים של הרס וחורבן, אם האנרכיה תחליף חלילה את הדמוקרטיה. תלמידיו של ז'בוטינסקי, הממלאים היום את שורות הבית הזה מהקואליציה ועד האופוזיציה, אינם צריכים לצאת מעורם כדי להיענות לאתגר הנכון להם, אלא לשוב הביתה לבית מדרשו של ז'בוטינסקי.
אני מתכבד להזמין את ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, לומר דברים ביום זה. אדוני ראש הממשלה, ולאחריו תישא דברים ראש האופוזיציה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

...לפני שבוע התרגשתי. מכון ז'בוטינסקי הביא לי את כרך אגרות ז'בוטינסקי משנת 1936, שיצא זה עתה לאור, והספר ריגש אותי לא רק ברמה הלאומית, אלא גם ברמה האישית, כי הוא מכיל מכתב אישי של זאב ז'בוטינסקי מ-1936 אל אבי, שהיה אז בן 26, והוא מדבר במילים נרגשות, אפילו פיוטיות, על סבי ז"ל...

- - -

...ובהתייחסות למשבר הנוכחי, ז'בוטינסקי אמר משהו שלדעתי ישים בצורה נפלאה. הוא אמר: "בכוחו של המשטר הבורגני..." - כך הגדירו באותם ימים משטר דמוקרטי – ליברלי – "...בכוחו של משטר זה לא רק לסבול זעזועים בלי להתערב אלא אף לכלול אותם בתוך שיטתו". והוא מוסיף: "..וכן להבטיח לעצמו אפשרויות אין ספור של השתכללויות. אני מאמין ביציבותה של שיטה זו". כלומר, הוא האמין שמשטרים דמוקרטים חופשיים מסוגלים לתקן את עצמם. וזה מה שאנחנו עושים עכשיו. אנחנו נתקן עיוותים, לפעמים גם עוולות של שנים, והגישה של ז'בוטינסקי היא נכונה. הוא הבין שלא רק שצדק חברתי אינו מנוגד לשוק החופשי. הוא הבין שצדק חברתי תלוי בשוק החופשי. אנחנו רואים מה קרה בחלקים מסוימים של הגוש המזרחי או בגוש המזרחי כולו שדיבר על צדק חברתי שמנוגד לשוק החופשי ואנחנו רואים מה קורה בחלקים אחרים בעולם אבל אנחנו יודעים מה אנחנו צריכים לעשות.
יש לנו תיקונים שאנחנו צריכים לעשות. בכל אותם חמשת המ"מים. בראש ובראשונה במ"ם הכבד ביותר, שהוא המעון. שם אין קרטל של השוק הפרטי. שם יש קרטל עוד יותר גרוע. שם יש קרטל ממשלתי. ואת זה אנחנו מתקנים. אני לא ארחיב, אבל אתם יודעים שאנחנו מנסים להקל בביורוקרטיה הנוראה הזו שחונקת- -

...המ"ם השני שאזרחי ישראל סובלים ממנו – המזון. גם הוא מוחזק בקרטלים שהיו היסטוריים, בשליטת הממשלה או חצי בשליטת הממשלה, ואנחנו מנסים לשנות זאת. התחלנו במשק החלב ונצטרך לטפל גם בהמשך. העובדה שיש לנו כלכלה חופשית מאפשרת לנו לטפל במ"מים האחרים. במורה, כשיש כסף בקופה אפשר לתת מיליארדים להשכלה הגבוהה ועכשיו ברפורמות אחרות, כי אין אפשרות לתת צדק חברתי, אין אפשרות לתת את הטיפול הנדרש בלי שתהיה אותה צמיחה, בלי שהעץ יצמיח את הפרות. אם רק קוטפים וקוטפים, בסופו של דבר, ולא עודרים ולא משקים, מדי פעם גוזמים את העץ, הרי הוא לא יכול להניב פרות. ומהר מאד כל אחד יכול לקטוף אבל מוכרחים לגדל, במקביל, גם את העץ. העובדה שיש לנו עץ כלכלי צומח מאפשר לנו לעשות גם את הטיפול הדרוש במערכת ההוראה, מערכת החינוך. אני לא מדבר על מלבוש כי אחד הדברים שקרו, ודן מרידור הרבה פעמים מזכיר את זה – זה שפתיחת השווקים ליבוא ולתחרות הורידו את מחירי הלבוש, הרי איננו מייצרים כאן יותר טקסטיל או בגדים. אנחנו קונים את זה במחיר תחרותי למדי כי זה פתוח לתחרות.

והמ"ם האחרון – המרפא. גם בו אנחנו צריכים לטפל, והבעיה הזו תיפתר כי יש בכוחנו היום, יש לנו את המשאבים. הבעיה הזו יכולה להיפתר והיא תיפתר כי יש לנו את המשאבים לתת את המענה. עושים את זה כבר, חלקית, ברפואת שיניים חינם, בתוספת תקנים, אבל יש עוד עבודה, וזה מתכנס, לדעתי, לפתרון, אני מקווה, בקרוב.
ז'בוטינסקי היה מאמין גדול בערכים הבסיסיים של הדמוקרטיה: בחופש, בזכויות הפרט, בשוויון הזדמנויות אמיתי. הוא נפטר לפני 71 שנים אבל משנתו החברתית והמדינית והביטחונית, ששורשיה נטועים עמוק בתנ"ך ובמורשת עמנו, פועמת בשאיפתנו לבסס את ישראל כחברה חופשית משגשגת וצודקת.

היו"ר ראובן ריבלין:

תודה לראש הממשלה בנימין נתניהו. אני מתכבד להזמין כאחרונת הדוברים את ראש האופוזיציה, חברת הכנסת ציפי לבני, בבקשה.

ציפי לבני (קדימה):

מכובדיי, אדוני היושב ראש, משפחת ז'בוטינסקי, חבריי חברי הכנסת. אני רוצה קודם כל להודות לחבר הכנסת רוני בר און שבזכות יוזמתו אנחנו מציינים את היום הזה בכנסת כי במשך הרבה שנים משנתו של ז'בוטינסקי היתה לא ברורה מחוץ לכותלי אולי תנועה מסוימת או מפלגה מסוימת ובמשך שנים גם עיוותו את משנתו. לקחו מתוך תורה שלמה, מעמיקה, מורכבת, חובקת כל נושא, רק את אותה זווית שניתן היה להשתמש בה ככלי ניגוח פוליטי, של ממשיכי דרכו, בין אם צמאי דם, קראו להם "פאשיסטים", "רודפי מלחמה ולא שלום", "לא חברתיים, נגד העובדים", ועוד כהנה וכהנה, ובמשך שנים צריך היה להילחם בדימוי הזה שאין רחוק ממנו מן האמת, ומן התורה של ז'בוטינסקי כולה. ולכן ההזדמנות הזו כאן בכנסת היא הזדמנות חשובה מאין כמוה, במיוחד היום, כי גם אם יש הרבה פעמים מקרים שבהם אומרים אחרי הרבה שנים אחרי מותו של תלמיד או הוגה דעות – אומרים: זה מרתק בהיבט ההיסטורי, זה מעניין ברמה הפילוסופית, אבל זה לא רלבנטי להיום כי העולם השתנה...
.



תוויות:

0 תגובות:

הוסף רשומת תגובה

הירשם תגובות לפרסום [Atom]

<< דף הבית