על רציחתו של אליהו שלומי

על אליהו שלומי

 

תאור פרשת רצח אליהו שלומי בהרצליה ב-18 באוגוסט 1940

תחילתה של הפרשה בקיץ 1939, כאשר האצ"ל גילה בהרצליה שני מחסני נשק של ההגנה בפרדסי המושבה. חברי האצ"ל פתחו את המחסנים והחרימו את תכולתם שכללה: שלושים רובים, שני תת מקלעים, רימונים ותחמושת. אנשי ההגנה עמדו על כך רק כעבור שנה לערך, בקיץ 1940, כאשר ערכו ביקורת במחסנים. הם פתחו מיד בחיפושים יסודיים בפרדסי הרצליה, בניצוחו של ישראל זבלדובסקי (עמיר), מפקד שירות הידיעות של ההגנה, שהיה בעבר מפקד ההגנה בהרצליה. אנשי ההגנה חטפו את מחסנאי האצ"ל המקומי וחילצו מפיו, במכות ובעינויים, פרטים על המחסנים של ארגונו. כיוון שכמות הנשק שנמצאה בהרצליה הייתה קטנה מדי, חטפו אנשי ההגנה את הממונה על מחסני הנשק של האצ"ל בכפר-סבא ולאחר חקירה מאומצת, שלוותה אף היא בעינויים, גילו את המחסנים והחרימו 2 מקלעי הוצ'קיס, 79 רובים מן המשלוחים מפולין ו-7,300 כדורים. נשק זה היה בהיקף גדול בהרבה מזה של ההחרמה בהרצליה. בדיווחים של מפקד ההגנה, מ.ה., שהיה אחראי לחטיפות ועל מהלך החקירה אנו מוצאים את הפרטים הבאים: (ארכיון תולדות ההגנה, 112/1050)

[...] כשהגענו לפרדס של פלסר נתקלנו בהתנגדות. הבן, שמואל, סירב לתת לנו לחפש בפרדסו. נכנסו לפרדס למרות רצונו ... שמואל פלסר עמד בסירובו והתחיל לאיים על מ.ה., שהכיר אותו מקודם, שימסור אותו למשטרה. מ.ה. סטר לו על הלחי ולקח אותו בכוח ... קשרנו את עיניו והחילונו לחקור אותו. הובלנו אותו יחף בין עצי הפרדס והודענו לו שאם לא יספר לנו כל מה שידוע לו על הגניבה בהרצליה, לא ישוב לראות את בני משפחתו. אחרי ששוב סירב, בדק אחד החברים את הדופק שלו והגשנו לאפו 'טיפות מרדימות' (ה'טיפות' היו אגרוף שהוגש לאף וזה השפיע בצורה הטובה ביותר, כפי שקיווינו). אחרי זה הוספנו לו שתי מלקות על כפות רגליו. פלסר הודיע שיש לו כמה דברים פרטיים מתחת לעץ המהווים את רכושו וכי לא ידוע לו דבר על הנשק שהוחרם בהרצליה. לבסוף הביא פלסר את החבילה שהכילה 5 נפצים חשמליים, 2 פצצות טורקיות ריקות, כלי קטן ו-25 כדורים..

מפרדסו של פלסר, הלכו אנשי ההגנה אל פרדסו של אנצילביץ במגדיאל:

[...] בנוכחות אביו של אנצילביץ, הודענו לו שבאנו לקבל מידו את הנשק שנטמן בפרדסו. אנצילביץ הכחיש את שייכותו לעניין הזה. לאחר שהוצא מן הבית, הובא לחורשה שממול הבית... לאחר שסירב למסור כל ידיעה. הכינו אותו 5 -6 מלקות על כפות רגליו [שיטת עינויים שהייתה נהוגה אצל התורכים] ולאחר שעמד בסירובו, הוספנו עוד 20 -25 מלקות על כפות הרגלים... לבסוף הוא גילה כי המחסנים נמצאים בפרדסו, בהם מצאנו נשק רב. כן גילה שאורבוך ויעקב פולני הם שהטמינו את הנשק בפרדס...

בפרדס שלישי בכפר-סבא נחקר בעל הפרדס ואשתו. הוא סירב לשתף פעולה והכחיש כל קשר למחסני הנשק של האצ"ל. לאחר שהאישה הוצאה מן הבית, הוצא גם הבעל והחלה חקירה יסודית, מלווה במלקות על העקב, כפי שעשינו במקרים הקודמים... לבסוף נמצא נשק בכמות גדולה ובמצב מצוין. על-ידי גילוי המחסנים הללו, מגיע ערכו של הנשק שנלקח מן האצ"ל לכפלים ומעלה מזה שנגנב.

בסיכום של הדו"ח נקבע כי:

"א. בכל מקרה היה השימוש בכוח יעיל בהחלט. ב. יש להניח כי בנוסף לשימוש בכוח, השפיעה על הנחקר בהרצליה העובדה שהיה עצור במשך ימים ולכן חשב שחבריו הפקירו אותו ..."

פיקוד ההגנה לא אמר די בכך והחליט לנצל את המקרה כדי להעניש את אנשי האצ"ל בהרצליה. תחילה נעשה ניסיון לחפש את הנשק האבוד בצריף של פלוגת בית"ר במקום. יעקב לנקין, מפקד הפלוגה, הניח להם לערוך את החיפוש באין מפריע. לא זו בלבד שבצריף לא נמצא דבר, אלא שאנשי הפלוגה בהרצליה לא ידעו כלל היכן מצוי הנשק. בשעה שהוחרם הנשק ממחסני ההגנה, היה יעקב גלבוע-פולני (פוליאקוב) מפקד האצ"ל בהרצליה. היה זה בעיצומו של הפילוג בין רזיאל ושטרן (ראה להלן) ומכיוון שפולני הלך יחד עם אברהם שטרן ("יאיר"), ההנחה הייתה כי מרבית הנשק הועברה לפלג של "יאיר".

אולם ההגנה לא הרפתה. ב-18 באוגוסט 1940, בשעות הבוקר המוקדמות, התנפלו כמאתיים מאנשיה, מזוינים באלות ובאגרופנים, על פלוגת בית"ר בהרצליה, ניתקו את המים למקום ומנעו כל קשר עם הסביבה. בתגרה שהתפתחה, הכו אנשי ההגנה (שעלו במספרם על הבית"רים עשרת מונים) את חברי בית"ר מכות נמרצות. רבים מהנתקפים נפצעו והבית"רי אליהו שלומי שהובהל לבית-החולים במצב אנוש, מת מפצעיו. הצריף, על כל מה שהיה בו, נהרס כליל.

אליהו שלומי (דייכס), בן ה-21, עלה ארצה מווילנה (ליטא) באופן בלתי לגאלי באנייה "דראגה". הוא שירת בפלוגות הגיוס של בית"ר בזיכרון-יעקב ובפתח-תקווה ואחר עבר להרצליה.

אנשי ההגנה היו עתידים להודות בספר תולדות ההגנה כי לא באו לחפש נשק ולא רצו אלא "להטיל סנקציות נגד הפורשים".

 

^