הרגישות של הר-הבית

לרק כעת אני התפניתי לעבור על רשימתו של ארנון סגל:-

המקום שבו עוצרים ילד בכיתה ד'

ואני מתייחס לקטע הבא:

בואו נזכיר נשכחות. האיסור המקודש כל כך על תפילת יהודים בהר הבית לא נקבע מעולם בחוק ואף לא בהחלטת ממשלה או בהכרעת בג"ץ. אדרבה, בדיוק להפך. חוק המקומות הקדושים קובע באופן חד משמעי: "העושה דבר העלול לפגוע בחופש הגישה של בני הדתות אל המקומות המקודשים להם או ברגשותיהם כלפי אותם מקומות, דינו מאסר חמש שנים". בג"ץ קבע בערך 16 פעמים מאז שנת 93' שזכות היהודים להתפלל בהר הבית – המקום המקודש ביותר מבחינתם – איננה מוטלת בספק. הוא רק הסמיך את המשטרה לקבוע מתי ואיך תותר תפילת היהודים בהר. ואולם המשטרה לא מצאה במשך 47 שנים שעה אחת ויחידה שראויה לתפילת יהודים במתחם היקר ביותר בעיניהם.

בין התנהלותן השערורייתית של הרשויות בהר – מה שקרוי על ידיהן 'סטטוס קוו' (שלמעשה הוא סיפוח איסלמי זוחל) – ובין החוק הישראלי.  אין דבר וחצי דבר. בעצם, יש קשר. מה שהמשטרה עושה הוא עבירה מפורשת על החוק הישראלי... 

והערתי היא שיש גם מסורת בג"צית לראות במקום כעטוף "רגישות ייחודית" כגון "במקום כה רגיש" או, הפסקאות הללו מתוךבג"צ ‎96 / 7128

המעמד הייחודי של הר הבית, כמקום קדוש ליהודים ולמוסלמים כאחת, יוצר מצבים קשים ומעורר בעיות רגישות, גם במישור המשפטי. בשל הרגישות הרבה הכרוכה בבעיות אלה, בין השאר מן הבחינה של הסדר הציבורי, אין לומר: ייקוב הדין את ההר. להיפך...
לרבות שיקולים דתיים, חברתיים ומדיניים, מתוך רגישות וסובלנות, ולא בהכרח לפי קוצו של יוד...
וברגישות המיוחדת של הר הבית, אין מקום בשלב הנוכחי לפתיחת הליכים פליליים בגין פעולות הבנייה האמורות"...
לפעול תוך מודעות לרגישות האזור ותוך הפעלת חוש פרופורציה ראוי...
הרגישות הכרוכה בקדושה...
ומחייבת טיפול רגיש ועדין...
המצב רגיש והרה סכנות על רקע בין-עדתי...

 ומתוך כך, המשטרה רואה את תפקידה כעולה על שמירת וקיום החוק: לשמור על הר-הבית כאתר, מבחינה מעשית, מוסלמית עם השתייכות ירדנית.  היית חושב שה"רגישות" נובעת מהחשש למהומות ואלימות של מתפרעים מוסלמיים והדאגה לשלוט בסדר הצבורי.

לא.

המשטרה מונעת תפילה כדי שלא להרגיז את הירדנים וגם לאפשר לראשי ממשלה את החלופה המדינית של שותפות כלשהי עם ירדן.

ככה זה במזרח התיכון.

^