מנשה רז ואני "משוחחים" בינינו
מר מנשה רז הגיב על תלונה שהעברתי לעמוס גורן והציע כמה "תיקונים" ואני מבקש להגיב עליהם, לפי הסדר של מכתבו של רז.
רז כותב:
א.יואב לימור ובן כספית הם מראיינים מעולים על פי כל קריטריון מקצועי. בתכנית "מסיבת עיתונאים",לא מופעל שום קריטריון אחר ועדיף כך.
גם אם אני מסכים ששני האדונים הם מראיינים מעולים, הרי אם מר רז אינו כולל בתוכניתו מראיינים אשר ישאלו שאלות נוקבות ומחודדות המנסות לקעקע את התזות וההשקפות של המרואיינים, אז איזה ראיון מקצועי יוצא לנו? מראיינים שאפילו קצת מסמפטים את המרואיין או את השקפתו תמיד ירגישו לא נוח ל"רדת" עליו ובמיוחד כאשר המרואיין, כמו במקרה של אהוד אולמרט, הוא השר האחראי על ערוץ התקשורת בו משודרת התוכנית. בנוסף, כל מי שראה את העליזות של המראיינים כל פעם ששמו של בנימין נתניהו עלה, עד כדי כך שדן חלוץ ביקש להפסיק לקשור את שמו לנושאים בראיון עמו, למשל, יבין שמר רז מסתיר מהצופים את הסיבות האמיתיות, לכאורה, לדרישתו למקצועיות למרות שהחוק דורש איזון וגיוון.
מר רז ממשיך:
ב. רב אלוף דן חלוץ הוא בעל איכויות אישיות יוצאות דופן והלוואי וירבו מרואיינים כמוהו. הוא אגב, מייצג את צה"ל ולא שום תפישת עולם פוליטית כפי שמר מידד אולי היה מעדיף.
לא כתבתי שום דבר על איכותו האישית של מר חלוץ. אני רק ציינתי שכאחד שחייב למלא אחרי פקודות, דן חלוץ הוא יהיה האחרון שיודה שיש בעיות קשות בכל התהליך של ההינתקות ובמיוחד לאחר שהוא היה עד להדחתו של הרמטכ"ל הקודם בגלל התנגדות מקצועית למדיניותו של מר שרון ומר מופז.
מר רז ממשיך:
ילמד מר מידד שאפקטיביות של ביקורת נמדדת ביכולת של הכותב לשמור על ענייניות ולהקפיד שלא לפגוע בנשואי ביקורתו. הערות כמו: "כתב חצר" או "גילו המופלג", ישמור הכותב לו ולסביבתו הקרובה וכך, יחסוך מעצמו תשובה באותה מטבע בעלת פוטנציאל עוד יותר בוטה. השימוש בהגדרה "סטלינסטי" הוא קריטריון מיותר לבורות וחוסר הבנה.
כאן, צודק מר רז בהחלט. לצערי, מכיוון שאני קורא את "הארץ", "ידיעות אחרונות" וכתבי עת אחרים בהם כותבים אנשים מקצועיים ביותר, בעלי רמה ספרותית מעולה, לכן, נגררתי לכתיבה מטאפורית ומליצית בהשראתם. מי אני, ככל הנראה, שאשתדל לחקות את יכולתם של יוסי שריד, עמוס עוז, גדעון לוי, זאב שטרנהל, חיים חפר ואפילו גבי גזית ולהימנע מהתייחסויות אישיות בהטלת הביקורת שלי. אני חוזר בי מהכינוי "כתב חצר" כשהייתי צריך לכתוב פשוט "דובר מפלגת המרכז לשעבר" ואני מתנצל על ציון גילו של מר רז שעובדתית איננו כל כך מופלג.
ומר רז מסיים:
ד. מר מידד מוזמן לצפות בתכנית "מסיבת עיתונאים" וכך במהלך הזמן גם יבוא פה ושם על סיפוקו. איש לא יהיה מוכן להתחייב בפניו שכך יקרה כל הזמן. מול הקביעה הזו, סטאלין מתהפך בקיברו עד כמה שהוא מתעניין בתלונות של מידד משילה...
אה, כאן מר רז נותן דוגמא מאלפת לאחת הבעיות של אנשי תקשורת בכלל ולא רק מקרב הישראלים. ראשית, הגשתי לפחות חמש תלונות (!) שכללו עוד נקודות ואליהן הוא לא התייחס. שנית, גם הוא יכול להתייחס באופן אישי. הרי מה זה משנה אם אני כותב משילה או מירושלים או מרח' שנקין? שלישית, לא רק שהוא דוחה את הביקורת לגמרי ולא מוצא אפילו קורטוב של צדק בה אלא שהוא מניח שהוא המקצועי והמתלונן הוא או טרחן או סתם אחד שיש לו אג'נדה אידיאולוגית. לכן, הוא פוסל אותו ואת ביקורתו למרות שכל בר-דעת שאינו נמנה על חבריו של מר רז מבחין בפוליטיזציה שבתוכניתיו הוא עושה שימוש בה בשידור הציבורי.
לכל הפחות, מול הכוח והעוצמה שיש בידי מר רז להשפיע על דעת הקהל, לי יש את הזכות להתריע ואני מודיע שאני אנצל אותה ככל שניתן.
רז כותב:
א.יואב לימור ובן כספית הם מראיינים מעולים על פי כל קריטריון מקצועי. בתכנית "מסיבת עיתונאים",לא מופעל שום קריטריון אחר ועדיף כך.
גם אם אני מסכים ששני האדונים הם מראיינים מעולים, הרי אם מר רז אינו כולל בתוכניתו מראיינים אשר ישאלו שאלות נוקבות ומחודדות המנסות לקעקע את התזות וההשקפות של המרואיינים, אז איזה ראיון מקצועי יוצא לנו? מראיינים שאפילו קצת מסמפטים את המרואיין או את השקפתו תמיד ירגישו לא נוח ל"רדת" עליו ובמיוחד כאשר המרואיין, כמו במקרה של אהוד אולמרט, הוא השר האחראי על ערוץ התקשורת בו משודרת התוכנית. בנוסף, כל מי שראה את העליזות של המראיינים כל פעם ששמו של בנימין נתניהו עלה, עד כדי כך שדן חלוץ ביקש להפסיק לקשור את שמו לנושאים בראיון עמו, למשל, יבין שמר רז מסתיר מהצופים את הסיבות האמיתיות, לכאורה, לדרישתו למקצועיות למרות שהחוק דורש איזון וגיוון.
מר רז ממשיך:
ב. רב אלוף דן חלוץ הוא בעל איכויות אישיות יוצאות דופן והלוואי וירבו מרואיינים כמוהו. הוא אגב, מייצג את צה"ל ולא שום תפישת עולם פוליטית כפי שמר מידד אולי היה מעדיף.
לא כתבתי שום דבר על איכותו האישית של מר חלוץ. אני רק ציינתי שכאחד שחייב למלא אחרי פקודות, דן חלוץ הוא יהיה האחרון שיודה שיש בעיות קשות בכל התהליך של ההינתקות ובמיוחד לאחר שהוא היה עד להדחתו של הרמטכ"ל הקודם בגלל התנגדות מקצועית למדיניותו של מר שרון ומר מופז.
מר רז ממשיך:
ילמד מר מידד שאפקטיביות של ביקורת נמדדת ביכולת של הכותב לשמור על ענייניות ולהקפיד שלא לפגוע בנשואי ביקורתו. הערות כמו: "כתב חצר" או "גילו המופלג", ישמור הכותב לו ולסביבתו הקרובה וכך, יחסוך מעצמו תשובה באותה מטבע בעלת פוטנציאל עוד יותר בוטה. השימוש בהגדרה "סטלינסטי" הוא קריטריון מיותר לבורות וחוסר הבנה.
כאן, צודק מר רז בהחלט. לצערי, מכיוון שאני קורא את "הארץ", "ידיעות אחרונות" וכתבי עת אחרים בהם כותבים אנשים מקצועיים ביותר, בעלי רמה ספרותית מעולה, לכן, נגררתי לכתיבה מטאפורית ומליצית בהשראתם. מי אני, ככל הנראה, שאשתדל לחקות את יכולתם של יוסי שריד, עמוס עוז, גדעון לוי, זאב שטרנהל, חיים חפר ואפילו גבי גזית ולהימנע מהתייחסויות אישיות בהטלת הביקורת שלי. אני חוזר בי מהכינוי "כתב חצר" כשהייתי צריך לכתוב פשוט "דובר מפלגת המרכז לשעבר" ואני מתנצל על ציון גילו של מר רז שעובדתית איננו כל כך מופלג.
ומר רז מסיים:
ד. מר מידד מוזמן לצפות בתכנית "מסיבת עיתונאים" וכך במהלך הזמן גם יבוא פה ושם על סיפוקו. איש לא יהיה מוכן להתחייב בפניו שכך יקרה כל הזמן. מול הקביעה הזו, סטאלין מתהפך בקיברו עד כמה שהוא מתעניין בתלונות של מידד משילה...
אה, כאן מר רז נותן דוגמא מאלפת לאחת הבעיות של אנשי תקשורת בכלל ולא רק מקרב הישראלים. ראשית, הגשתי לפחות חמש תלונות (!) שכללו עוד נקודות ואליהן הוא לא התייחס. שנית, גם הוא יכול להתייחס באופן אישי. הרי מה זה משנה אם אני כותב משילה או מירושלים או מרח' שנקין? שלישית, לא רק שהוא דוחה את הביקורת לגמרי ולא מוצא אפילו קורטוב של צדק בה אלא שהוא מניח שהוא המקצועי והמתלונן הוא או טרחן או סתם אחד שיש לו אג'נדה אידיאולוגית. לכן, הוא פוסל אותו ואת ביקורתו למרות שכל בר-דעת שאינו נמנה על חבריו של מר רז מבחין בפוליטיזציה שבתוכניתיו הוא עושה שימוש בה בשידור הציבורי.
לכל הפחות, מול הכוח והעוצמה שיש בידי מר רז להשפיע על דעת הקהל, לי יש את הזכות להתריע ואני מודיע שאני אנצל אותה ככל שניתן.
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה
הירשם תגובות לפרסום [Atom]
<< דף הבית