שנאתו של שטרנהל

פרופ' זאב שטרנהל תוקף את פרופ' יוסף גורני אשר הגן על המפעל התיישבותי בחבלי ארץ ישראל לאחר מלחמת ששת הימים בכך שגורני מסרב לתת יד להשוואתו לקולוניאליזם הצרפתי באלג'יריה ("פח הקולוניאליזם", "הארץ ספרים, 4.1.06). שטרנהל גורס שגורני נפל ל"פח" אשר נטמן לו בכך שגם מתנחלים ואף אויבי הציונות דוגלים בקביעה שבסיס הלגיטימיות של הנוכחות היהודית בבקעת הירדן ובגב ההר, מעבר לקו הירוק אני מוסיף למען הדיוק ששטרנהל פוסח עליו מבחינה גיאוגרפית, חד הוא עם אזורים כגון דגניה וכפר גלעדי.

אליבא דשטרנהל, מכיוון שהיהודים נרדפו, "כיבוש הארץ היה מוצדק כי ענה על צורך קיומי...מה שנעשה עד 1949...לא היה בבחינת קולוניאליזם...ואילו ההתנחלות שבאה אחרי 1967 לא היתה חיונית...ותכליתה היחידה לכבוש חלקי ארץ (לא הארץ! י.מ.) מטעמים מדיניים, לאומיים ודתיים". שטרנהל טועה.

גם אם לא נלך אחורה מאות רבות בשנים, ורק נתחיל במאה השש-עשרה, מה אנו עושים אם היהודים שעלו ארצה אז והתיישבו בחברון, ירושלים, צפת ובעזה? ובמאה ה- 18, כשעלו יהודים מארצות רבות ללא דחיפות כתוצאה מרדיפות אלא מתוך צפיה לבואו של משיח לקראת 1740? או את משנתם של הרבנים קאלישר ואלקלאי בתחילת המאה ה- 19? הלא האמונה הפשוטה של יהודים שייכים למולדתם וגם שאיפות של גאולה וימות משיח הביאו אותם ארצה ולא צורך קיומי פיסי מיידי.

האם שטרנהל מתיימר להבחין בין ציונות גאולית-משיחית-דתית לבין ציונות-סוציאליסטית-משיחית-חילונית ולטעון שרק השיטה הראשונה היא ה"כובשת" והיא אשר מסבכת את חיינו? האם אין הוא מתנהג דווקא כמעין קולונליסט וכופה על הערבים הבנייה חשיבתית שאין הם מקבלים: עד 1949 הם לא היו בסדר עם היהודים אבל אחרי 1967, הצדק עמם (וזכורה לשמצה רשימתו של שטרנהל בעיתון "הארץ" מיום 11.5.2001, המדריכה את המחבלים לרכז את הטרור שלהם ביישובי המתנחלים ובבסיסי הצבא בזו הלשון: "אין ספק בדבר לגיטימיות ההתנגדות המזוינת בשטחים עצמם. אילו היתה בפלשתינאים מעט תבונה, הם היו מרכזים את מאבקם נגד ההתנחלויות...כן היו נמנעים מהנחת מטענים בצדו המערבי של הקו הירוק").

שטרנהל ודומיו מסרבים להכיר בקולוניאליזם האיסלמי-ערבי ומכונים לסלוח לאיזה פליט סעודי ממשפחת חוסיין שכבש מקום מושבו ברבת-עמון בסוף 1921 וסידר לעצמו ממלכה בסיוע האימפריאליזם הבריטי. והוא עוד לטש את עיניו לעבר הירדן מערבה לאחר שהיהודים נאלצו לוותר על חלק גדול מהשטח שהובטח להם ע"י חבר הלאומים על פי המשפט הבינלאומי. מוסד עליון זה הכיר, לא בעם יהודי נרדף, אלא בעם יהודי גאה אשר עתיד "להקים מחדש" את ביתו הלאומי, כפי שההחלטה מ- 1922 קבעה. כתב המנדט שאושר אז אף העניק ליהודים "זכות להתיישבות צפופה" בכל חבלי הארץ בהם יושבת ישראל היום, בין הים לנהר הירדן.

שלילת הזכויות היחידה אשר ישראל עוסקת בה היום, יתפלא שטרנהל לדעת, כנראה, היא זו של היהודים. בחברון, רכוש יהודי אשר נשדד בפרעות תרפ"ט אשר שב להיות בבעלות יהודית זוכה לצווי פינוי. יהודים אשר הפריחו את השממה במקום שאף ערבי לא ישב בגוש קטיף הפכו לפליטים תרתי משמע ללא שום צורך כלשהו לאחר שאנו עדים להמשך נפילת הקסאמים. אבל שכחתי, לטרור הערבי, בעיני שטרנהל, קיימת לגיטימיות בעוד היהודים חייבים להסתפק בלהוכיח צורך קיומי.