תגובה לשגב על האצ"ל

בתגובה לקטע של תום שגב אשר שוב ושוב משך השנים מנסה להכתים את מלחמתו של האצ"ל נגד השלטון הזר שלחתי למוסף הארץ מכתב זה אשר עדיין לא התפרסם
========================================================

בעקבות דבריה המבולבלים והלא-מדויקים של השרה ציפי לבני אודות הצדקת מלחמתו הטרוריסטית של ערביי ארץ-ישראל נגד שיבת העם היהודי לארצו, כאילו קיימת מין הפרדה פילוסופית בין מטרות אזרחיות ומטרות צבאיות ובין "לוחמי חופש" לבין מחבלים שיש "להבין" אותה (הפרדה שכלל איננה קיימת בתפיסתם של ארגוני החבלה), בא תום שגב, שוב, ומעלה את הטענה שבמאבק המזוין של חיילי האצ"ל אין כל הבדל בינם לבין אנשי פת"ח, חמאס והג'יהאד ("מבחן ציפי לבני", 21.4). אלא שהאצ"ל לחם שתי מלחמות.


במרד האצ"ל שהוכרז בראשית 1944 כדי להשיג שחרור לאומי מהשלטון הבריטי, לא התנהלה שום לחימה נגד מטרות אזרחיות. במאות הפעולות שבוצעו, לא הייתה שום כוונה מראש לפגוע באזרח בריטי. יתר על כן, ננקטו צעדים מגבילים ביותר כדי למנוע דבר כזה כולל ביטול מבצעים, העמדת שלטי אזהרות ועוד. אין זאת אומרת ששום אזרח לא נפגע אבל יש להבהיר, למרות הנוכחות הגדולה מאוד של אזרחים בריטיים – נשותיהם וילדיהם של הפקידים, החיילים והשוטרים של משרתי המנדט, האצ"ל לא תקף לא אוטובוס תלמידי בית ספר, לא מספרה, לא מסעדות ולא חנויות כל-בו על מנת להרוג אזרחים סתם. מנחם בגין העדיף מאבק מזוין לעצמאות שהיא פוליטית בעיקרה וחוקרים רבים של תנועות שחרור לאומי ומלחמותיהן בעשורים האחרונים מציינים את רמתו המוסרי הגבוה של מרד האצ"ל בפיקוד של בגין.


גם במקרה של פיצוץ בנין השגרירות הבריטית ברומא, שלא כמו שגב מבקש לקבוע, זו לא היתה "מטרה אזרחית". בבנין הזה התנהל המעקב נגד תנועת היהודים האזרחיים אשר ביקשו לשוב למולדתם בהתאם למשפט הבינלאומי אשר בריטניה בגדה בו. מי שניהלה מלחמה מכוונת נגד אזרחים אשר הביאה למותם היתה בריטניה, בזמן מלחמת העולם השניה כאשר מנעה את יציאתם מנמלים (ראו הדוגמאות הרבות בספרו של ברנארד וסרשטיין, "בריטניה ויהודי אירופה") ולאחר מכן, כאשר חייליה תקפו אזרחים על אוניות בלב ים. ולא נשכח אותם מקרים כאשר נורו אזרחים מפגינים ברחובותיה של ערי ישראל וגם אזרחים שלווים בעת התפערויות בריטיות. ובסופו של דבר, הפיצוץ תוכנן לשעת לילה מאוחרת כדי למנוע נזק גופני בעבורי אורח.


מלחמתה השניה של אנשי אצ"ל נגד ערביי הארץ אמנם היתה אחרת, גם בתקופת המאורעות (כאשר גם אנשי ה"הגנה" פגעו באזרחים) וגם לאחר הכרזת חלוקת הארץ ופתיחת העימות על השליטה על הארץ. זו היתה מלחמה בין-קהילתית וכולה בעצם, משני הצדדים, התנהלה אך ורק נגד ובקרב האזרחים מהישוב היהודי ומהתושבים הערביים. לאצ"ל לא היתה כל ברירה, תחת פיקודו של דוד רזיאל או בגין, להימנע מלהשיב מלחמה שערה נגד אויב שבחר ראשונה, החל מפרעות פסח בירושלים בתר"פ, ביפו במאי 1921, בפרעות בחברון וצפת בתרפ"ט ובמשך שלוש השנים 1936 – 1939 ולאחר מכן בתש"ח, לנסות ולחסל פיסית יהודים בארצם.