מכתב שלא התפרסם במעריב

אכן, קיימת סכנה לשלטוןן החוק וקיים איום על הדמוקרטיה
בישראל, כפי שמביע החשש הכותב אריה לוינשטיין ("חקיקת
חירום נגד יוזמי מסע המקמה בשוטרי עמונה", 20.2) אלא
שמקור לסכנה ולאיום הוא בתפיסתו-השקפתו של מר לוינשטיין.

בחברה דמוקרטית, מותר לאזרח להפגין. פעילי ההסתדרות
חוסמים כבישים מרכזיים. קבוצות מיעוט (ערבים, דרוזים
ואתיופים) מתקוטטים מול שערי משרד ראש הממשלה. על
המשטרה לשמור על הסדר הציבורי ולפזר פעולות מחאה בלתי
מאושרות.

אבל בעמונה קרה משהו אחר וכל אחד מאתנו ראה או בטלוויזיה
או באתרי האינטרנט מקרים של סאדיזם ואלימות שלוחת רסן
ששום קצין משטרה היה רשאי להורות על ביצועם, אם אכן
ניתנה פקודה כזו. בבירמינגהם, אלבמה ב- 1964 ראינו
שוטרים כאלה ובשיקגו, בועידת המפלגה הדמוקרטית ב- 1968
ראינו שוטרים כאלה. ושוטרים כאלה אין להרשות לפעול
ולשרת בישראל ב- 2006.

אם מר לוינשטיין מבקש לפעול נגד המפגינים "כמו נגד החמאס
הפלשתיני", כדבריו, ואם כוונתו לסיכולים ממוקדים וכדומה,
אזי הוא ודומיו לא רק אינם מבינים מה זאת דמוקרטיה אלא
איבדו את שפיותם התרבוני-האנושי, כיהודים וכבני-אדם.