קטעים שהופיעו ב"בשבע" 29.12.05

והנה באים המראיינים

לעתים קרובות, סגנון הראיון לא רק קובע את מידת הצלחתו של המרואיין אלא יותר, מפאר את המראיין. מי לא מכיר את הקול הנמוך וקטיפי של רפי רשף? או את האיטיות המנומסת של יעקב אחמאיר? ואת הטק-טק של שלי יחימוביץ', או, להבדיל, איך היא ירדה על ח"כ מסכן אחד, רפי אלול, בגין נשיפיות קולו.

מראיין יכול להתנהג לגמרי בנייטרליות וסתם לשאול שאלות כדי להשיג מידע ודעות. הוא יכול להתנהג בכאסח' והוא יכול ללטף ולצחוק יחד עם מרואיינו. אבל בערוץ ראשון, ככל הנראה, מאמצים שיטה אחרת: הבעת זלזול וביטול מעמדו של הישוב מולם.

לפני שבועיים, עלתה לאוויר תוכנית חדשה בשם "בחירות 2006" ובמשדר הראשון המנחים היו איילה חסון-נשר ובן כספי. הראיון המרכזי עם עמיר פרץ היה דוגמא להתדרדרות האתיקה המקצועית של עובדי רשות השידור ומהווה נסיון להטות את הבחירות ולפגוע פגיעה אנושה בדמוקרטיה הישראלית.
שני העיתונאים הציגו מופע בידורי של בדיחות, "ירידות", שיחות ידידות ביניהם כאילו מר פרץ אינו על המסך, צחקוקים בתגובה לתשובותיו ועוד. רמת הציניות והזלזול גדשה את הסאה. אפילו נושא כגון הפצצת ישראל בידי אירן זכה לטיפול לא רציני עד כדי כך שחסון וכספית התנצלו אבל מייד חידשו את הסגנון. פעם נוספת, בן כספית הגיע למסקנה שעליו להתנצל בפני מר פרץ על "יציאה" שלו (כדבריו) אך מייד המשיך כאילו "כאילו". ציניות וסרקאזם היו לדגלי הראיון. ללא בושה וללא כלימה, שני עיתונאים "בכירי" גנבו את המסך, קטעו את המרואיין, שמו אותו ללעז וביצעו "הוצאת להורג", רחמנא ליצלן.
למחרת היום, מנשה רז, מנחה "מסיבת עיתונאים" החרה-חזר על הסגנון הבוטה וכנראה שמשהו רעיל מחלחל לתוך האזניום והכבלים של הערוץ הראשון.
נ.ב. מדוע בכלל מר בן כספית, עובד עיתון פרטי "מעריב", מוצא מקום ליד שולחן ההגשה של השידור הציבורי? קודם ראינוהו ב"מסיבת עיתונאים" וב"פוליטיקה" ועכשיו ב"בחירות 2006". בעבר, יצאו עובדי רשות השידור למאבקים מקצועיים כולל שביתות, איומים והשבתות כשההנהלה מוציאה הפקה החוצה. והנה, הבאת פנימה של עובד זר אינו מעוררת שום תסיסה?
======================

בארה"ב, הם כבר יודעים

למעלה מעשור, לכל הביקורת ש"לדעת" מעלה לגבי ההטייה הקיימת בתקשורת הישראלית הייתה התשובה נחרצת: אנו מקצועיים וגם אם פה ושם יש טעויות, הרי לאורך זמן קיים איזון בין המחנות. עד כדי כך הטיעון הזה נשמע הגיוני שאף שופטי בית המשפט העליון חיזקו אותו וכללו הטיעון בפסקי-דין שלהם. אך המחקר האקדמי חושב אחרת אם כי צריך להדגיש: המחקר האקדמי האמריקאי.

לפני שבוע, אוניברסיטת קליפורניה, המקום שבו למדו גם אדיר זיק ז"ל וגם מוטי קירשנבאום, הודיעה שצוות הפועל מטעמה סיימה מחקר ומצאה כי אכן, קיימת הטייה תקשורתית (אפשר לקרוא את הדו"ח המקורי כאן: http://www.polisci.ucla.edu/faculty/groseclose/Media.Bias.pdf).

טים גרוסקלוב, ראש הצוות, אמר "לא ידעתי כמה מודגשת ההטייה לשמאל של התקשרות. כמעט כל ערוצי התקשורת האלקטרוניים נוטים שמאלה, באופן תכני וכמותי הייתה המסקנה המלומדת”. הצוות כלל 21 סטודנטים, בפיקוח פרופסורים, אשר חקרו את התקשורת בעשור האחרון במשך שלוש השנים האחרונות. מתוך 20 תוכניות חדשותיות מרכזיות (9 עיתונים גדולים, אתר אחד ו- 10 תוכניות טלוויזיה), 18 התייצבו בשמאל של הבעת דעות, הדבקת תווים וכינויים וגילויים של הטייה אידיאולוגית שמאלנית-ליברלית.

אז מעכשיו והלאה תגידו: הטייה תקשורתית, חיה וקיימת.