רשימה על הר הבית שהופיעה במקור ראשון

לראות, להיראות וליראה

הכותב משמש כמזכיר אגודת "אל הר ה'" שנוסדה בתשל"א בנשיאות הרב משה צבי סגל הלוי זצ"ל

"שלוש מצוות עשה נצטוו ישראל בכל רגל...ואלו הן: הראייה, שנ' 'יראה כל זכורך' ...שיראה פניו בעזרה ביום טוב הראשון...כל קטן שיכול לאחוז בידו של אביו ולעלות מירושלים להר הבית אביו חייב להעלותו ולהראות בו כדי לחנכו במצוות",
רמב"ם, ספר קרבנות, הלכות חגיגה, פ"א, א; פ"ב, ג

שלוש מצוות עשה (הבאת קרבן חגיגה, השמחה והראייה), ואין זה משנה אם הן שלוש מצוות עצמאיות או מרכיבות מצווה אחת לענייננו, הרי יש בפנינו שתי שאלות עקרוניות. הראשונה, האם הראייה היא שהקב"ה רואה את העולה לרגל או שעולה הרגל רואה את מקום השכינה. החילוק בעניין זה נוגע למהות המצווה: האם הקב"ה נהנה, כביכול, מנוכחותו של העולה בחצרותיו או, האם עולה הרגל הוא המוקד והוא זה שנהנה לזכות להיות סמוך למקום השכינה, להביא קרבן ולשמוח במציאות של מקדש, קדושה ומועד. השאלה השניה היא: מה ניתן ללמוד מההוראה לחנך קטן שאין לו כל נגיעה מחייבת בנוגע למצווה?

פעילי הר-הבית ניצבים בפני שני מחנות: החרדי/החר"דלי והחילוני/ליברלי אשר שניהם שואלים "בהיעדר מקדש בנוי ומחיצות עומדות, מה יש לראות היום, ובכלל, בשביל מה יש לעלות היום למתחם שעל הר מוריה?

כלפי הציבור החילוני, הרי יש חוקים שיש לכבד. חוק השמירה על המקומות הקדושים מבטיח גישה חופשית וגם אם שופטי בג"צ לדורותיהם בראו יש מאין מושג של "רגישות" והחליטו שהמקום רגיש מדי בשביל לקיים את החוק, אין להתנהג ביאוש ולהמשיך ולפעול גם במגרש הזה. ואם הוואקף הורס ומשמיד ממצאים ארכיאולוגיים, יש להתלונן במשטרה.

וכלפי הציבור המאמין, יש לומר שאנו, הדור הזה, כמו הקטן ההוא בזמן שביהמ"ק היה קיים. איננו 'מחוייבים', כביכול, ואולי גם אין לנו את כל ההבנה הדרושה אבל אנו דור שמתחנך ואף מחנך. אנו מצביעים על חשיבות המקום, על עברו ועל עתידו, אנו רוצים לראות, להיראות ובכך ליראה את מקום השכינה. האם אנו שונים מהרמב"ם, למשל, אשר עלה למקום?

ולעניין זה, בזמנו רב חשוב פסל את האפשרות שהרמב"ם עלה לתחומי הר הבית. טיעון אחד שלו היה כי הביטוי "הבית הגדול והקדוש" אינו מסמל את בית המקדש מכיוון שהוא כבר נחרב מזמן. אבל ב'משנה תורה' של הרמב"ם, בספר עבודה, הלכות ביאת המקדש, א' הלכה יז, כותב הרמב"ם על האיסור לאדם לבוא לתחום תחילת המקדש ולפנים כשהוא שיכור, פרוע ראש או קרוע בגד ומסביר ש"אין זה כבוד ומורא לבית הגדול והקדוש". ואם ייאמר, הרי הוא ביקור בסתם בית כנסת,
האם הרמב"ם היה משתמש במלים "בית גדול וקדוש"?

אותו רב גם טען שהרמב"ם כותב "זכיתי להתפלל בחורבנה" ועל פי הדקדוק, צריך להיות "חורבנו". ואולי התכוון הרמב"ם לענין הקדושה או יותר נכון, לעזרה? הרי הרמב"ם כותב "ובמה נתקדשה בקדושה ראשונה שקדשה שלמה שהוא קידש העזרה" (הל' בית הבחירה פ"ו, יד). כאן הלשון היא נקבה ואולי כאן הפתרון לקושיה.

ואיך נביא אנשים להיות נוכחים בהר?

בנוסף לכל שנעשה עד עכשיו, יש להוסיף חדירה לתוך מערכת החינוך. יש לאמץ בישיבות תיכוניות תוכנית שתיקרא: "ממשכן למקדש – ומן ההר לבית" שתסביר לתלמידים מושגים פיסיים, היסטוריים, רוחניים ומדעיים בכל הקשור למושג של משכן ומקדש.

עוד דרך נוספת להגביר את תודעת הר-הבית היא יצירת רצף של אירועים משולבים אחד בשני במסגרת תקופה קצרה לקראת תאריך-יעד. לדוגמא, שלשת התאריכים י"ז תמוז, ר"ח אב וט' באב מהווים מקבץ טבעי. הפעילויות יכללו הצבת משמרות מחאה ליד הכניסות לעיר העתיקה ואף ליד מוסדות הוואקף; תפילה ליד השערים; סיורי היכרות עם ההר; ימי עיון בנושאי הר-הבית: ההלכות, ההיסטוריה והארכיאולוגיה; שתדלנות אצל גורמים רבניים, אקדמאים ותקשורתיים; ושתי עצרות בצום י"ז בתמוז ובט' באב. כל זה ויותר בתוך שלשה שבועות יתרמו רבות לעניין של הר הבית בתודעת הצבור.

והשוכן בבית הזה הוא יחזק אותנו בשאיפתנו להסתופף בביתו גם בחסרונו.