אה, אז אפשר לבקר את התקשורת?

שנים רבות לא זוכה "האגודה לזכות הציבור לדעת", שאני משמש חבר בהנהלתה, לאיזה שהוא פרגון מצד כתבי תקשורת. באנו ראשונים כגוף המגן על צרכני התקשורת וביקשנו לבדוק האם אמצעי התקשורת שומרים על החוקים ועל הכללים המחייבים. מדדנו, כימתנו, השווינו, חקרנו ומה לא. הצגנו מספרים, הבאנו דוגמאות אף מפיהם של אנשי תקשורת עצמם על ההטייה בדיווחים, באיזון, בגיוון ועוד כהנה וכהנה. עתרנו לבג"צ, פירסמנו מודעות וערכנו מסיבות עיתונאים. גם בוועדות הכנסת הופענו. אבל מבקרי התקשורת וביניהם גב' קזין, איכשהו לא קבלו את "התערבותנו" במגרש שלהם כי רק אנשי תקשורת יכולים למתוח ביקורת על התקשורת, כפי שאורנה עושה בכתבה זו. כל מי שבא מבחוץ - לא שייך, כי רק הברנז'ה שולט. חבל שהדמוקרטיה הישראלית נתונה לחסדי חוג מצומצם מאוד והוא אשר קובע מי ימין, מי ימין קיצוני, מי ימין סהרורי ומי שקול ורציני ורציונלי.

אולי תעיינו באתר www.imw.org.il כדי לראות איך באמת חוקרים ועוקבים אחרי התקשורת?


ההערה זו נשלחה לעיתון הארץ בתגובה לכתבה זו:

14/03/2006
ערוץ 2 מתכופף קדימה
חמש עם דני קושמרו ונטשה מוזגוביה, 17:00; תיק שיווק, 17:30; שש עם עודד בן עמי, 18:00; ערוץ 2
מאת ארנה קזין

עיתונאי החדשות בערוץ 2 נוטים ימינה. או לכל הפחות קדימה. כך זה נראה בתוכניות האקטואליה אתמול אחרי הצהריים (אבל אולי התמונה הזאת מקרית ואינה מייצגת כלל).

אצל קושמרו ומוזגוביה, בכתבה על בחירות שנערכו כביכול בבתי תמחוי בחיפה, הורעפו שבחים על יעקב אדרי מקדימה ועל משה כחלון מהליכוד - נציגיהן של שתי מפלגות ימניות במובהק מבחינה כלכלית. רוב הסועדים העניים הצביעו בפתק לבן, כמחאה נגד השיטה, אבל אדרי וכחלון זכו לשבחים על הופעתם במקום.

בעניין אחר, דיווחה ברגש הכתבת שרה ב"ק כי "מיכאל טלר, אב שכול, אביה של רחל ז"ל, שמתה בפיגוע בקרני שומרון, לקח על עצמו ערב-ערב לספר את הסיפור הקשה שלו כדי לנסות לשכנע בוחרים". זו היתה בסך הכל כתבה על פעילים ממפלגות הימין שעורכים מבצע תעמולה מדלת לדלת. דיווח מעניין לעצמו, באופן מוגבל. אלא שעם הייחוס המודגש לשכול, ועם הטון המשתתף בצער, העניקה הכתבת לפעולת התעמולה השגרתית עוצמה וגיבוי לאומיים.

לקראת סיום התוכנית, התארח בה זוג מנחים מערוץ הכנסת, ואלה הכריזו בחיוך כי בן גוריון, מנחם בגין ומשה דיין - כולם היו מצטרפים למפלגת קדימה, אם היו חיים בקרבנו היום.

בתוכנית לענייני שיווק, נערך דיון בסוגיית ההשפעה של תשדירי הבחירות. המומחים מהאקדמיה אמרו שבדרך כלל התשדירים לא ממש משפיעים. אבל שיטת ההפחדה של הליכוד ואווירת הממלכתיות של קדימה דווקא עשויות להשפיע. לא נאמרו דברי שבח, או ביקורת, על תשדירים של מפלגות אחרות.

אצל עודד בן עמי ניתנו דקות ארוכות מאוד לשר גדעון עזרא מקדימה, והוא השתמש בהן היטב כדי לדבר בגנות בנימין נתניהו ובזכות מעשי הממשלה.

וכך, בסך הכל, בשעות האקטואליה שבין חמש אחר הצהריים לשמונה בערב בערוץ 2 (לא כולל תשדירי הבחירות) כמעט שלא הוזכרה מפלגת העבודה אפילו פעם אחת. לא התארחו בתוכניות חברים במפלגת העבודה. לא דיווחו על אירוע שקשור אליה. נראה כאילו היא לא במשחק.

אבל בעצם, סליחה - לא מדויק. בסוף התוכנית של בן עמי, אחרי תשדירי הבחירות, דווקא דיברו על מפלגת העבודה לרגע, ועוד בהערכה. זה קרה כשהזכירו את הדו"ח של עמותת "אדם טבע ודין", שבדקה ומצאה כי מפלגת העבודה מחויבת במצע שלה לענייני איכות הסביבה. מצאו למפלגה של פרץ מקום בפינת האיזוטריה. לדיון באולפן הזמינו את יו"ר מפלגת הירוקים, פאר ויסנר. הוא הסביר שאין מה לסמוך בעניין הזה על העבודה. ואני תוהה: הרושם שלי מוטעה או שתועמלני העבודה לא ממש עושים את העבודה?