לא קביל המדור בשבע

לא קביל
מאת אלי פולק וישראל מידד
ו' באייר תשס"ו / 4 May 2006

המתווכים הישירים בין הציבור והתקשורת הם ממוני קבילות הציבור – המק"צים. תפקידם להטות אוזן קשובה לטענות הציבור ולברר אותן, ואם הן מוצדקות לתקן את העיוותים. עד לאחרונה היתה פעילות המק"צים כמעט מחתרתית. הדו"חות השנתיים שלהם לא גילו מיהם המבוקרים, מי מהתקשורתנים מעדו, אם המק"צים באמת מתייחסים לתלונות הציבור ואם יש הבדלים בעבודתם של המק"צים השונים. בשנה האחרונה חל שינוי מהפכני. אגודת 'לדעת' (שאנחנו נמנים על הנהלתה) אפשרה לציבור להגיש תלונות דרך אתר האגודה (www.imw.org.il). לא רק התלונות, אלא גם תשובות המק"צים נשמרות בארכיון של האתר, והן גלויות לעין כל.

להלן ניתוח תקופה ראשונה של תשעה חדשים, מאז קיץ 2005. נשווה בין עמוס גורן מרשות השידור וגיורא רוזן, המק"צ של הרשות השנייה. גורן קבל 94 תלונות, וענה על 61 מהן. ב-43 מקרים התלונות נמצאו מוצדקות, לפחות בחלקן. לעומת זאת, רוזן עונה רק על 20 תלונות מתוך 41 שהוגשו לו, ומאלה רק 6 נמצאו כמוצדקות.

האם ציבור המתלוננים שונה, או שמא מר רוזן אינו מבקר כראוי את הרשות שבפיקוחו? ההבדלים בין גורן ורוזן בולטים במיוחד כאשר בוחנים את מהות התשובות המוצדקות. למשל, ב-24/10/05 כותב מר גורן למתלוננת אגנטה סנדולוביץ: "אין צידוק למה שקרה, ואני מוצא את תלונתך מוצדקת. האחראים לתקלה מטעם רשות השידור טופלו בידי מנכ"ל הרשות". התשובה נכתבה בעקבות תלונתה על שידור חסויות במקום שידור שירת 'הללויה' באירוויזיון.

לעומת זאת כך כותב מר רוזן אל מר הדר יהודאי ב-16/3/06: "ואשר ליונית לוי, טוב היתה עושה אילו נמנעה מההערה שהעירה, ויחד עם זאת אין בדבריה כל עברה". התשובה הזאת נכתבה בעקבות הערתה של גברת לוי בסוף כתבה על שכן של מר אולמרט שמפגין נגדו: "איזה שכן מעצבן". למותר לציין שמדובר בעברה אתית – הבעת דעה אישית בשידור ציבורי.

ומה עם גל"צ? מצד אחד מיעוט התלונות נגדם (11) אולי מורה שגל"צ "בסדר". אך ההתייחסות שם לתלונות מחפירה. 7 מתוך 11 תלונות כלל לא נענו. גם כאשר התלונה מוצדקת, מר עודד לוינסון (המק"צ של גל"צ) אינו מתרגש. למשל, כשגב' נאוה רוזנבלום התלוננה שגל"צ מוצא לנכון להזכיר שעבריינים הם חרדים, ענה לה מר לוינסון: "אכן, היה במקרה זה ניסוח שגוי. ככל שהיתה פגיעה בגין ניסוח זה, קבלי נא את התנצלותנו". גב' רוזנבלום איננה מעוניינת בהתנצלות אישית, אלא לפחות בהתנצלות פומבית, הסקת מסקנות ורענון הוראות כדי שהתופעה לא תשנה.

ממצאים אלה מאוששים מחקר שערך לאחרונה באוניברסיטת חיפה אבשלום גינוסר. המסקנה שלו היא ש"האומבודסמן משמש רק באופן חלקי ככלי אפקטיבי לנשיאה באחריות של הגוף הציבורי".
ובכל אופן, מלה טובה על התקשורת הציבורית. היא לפחות עונה על חלק מהתלונות, ובמיוחד ברשות השידור – התלונות לעתים גורמות לחשיבה מחודשת ולרענון נהלים. לעומת זאת, ב'הארץ', 'Ynet' ו'מעריב' כלל לא טרחו להתייחס לתלונות שהוגשו נגדם.

לומדים תקשורת
אם חשקה נפשכם בלימודי תקשורת, שימו לב להיצע של אוניברסיטת בר אילן. המרצה בקורס 'הפקת חדשות בטלוויזיה' של החוג לתקשורת הוא מר רפיק חלבי. מעניין יהיה לדעת אם גם יזכה לתואר 'המרצה הטוב ביותר' (ותודה לגב' חני לוז עבור הידיעה).

והרשות נתונה
כשקיבל לידיו את השליטה המיניסטריאלית על רשות השידור, דאג אהוד אולמרט לכך שיוסף (ג'ו) בראל יעוף, ושהוא עצמו יתרומם עד למעלה בהופעות בשידורים. כמה עובדים ברשות השידור שיתפו עמו פעולה, גם מבחינה פוליטית וגם מבחינה אישית-קרייריסטית. אולי סממן לכך הוא התנהלותה של גב' איילה חסון-נשר.

האמת, אין חדש בתופעות אלה. הן קיימות כמעט בכל מוסד ציבורי ממשלתי. ועכשיו, כשמר אולמרט או-טו-טו ראש הממשלה, מתפרסם בתקשורת שבכוונתו לסגור את רשות השידור ולפתוח אותה מחדש, לאחר הליך 'התייעלות' (שם חלופי לפיטורין, הקטנת תקנים ותקציבי ביצוע; מזכיר את ה'התנתקות', למי שעוד זוכר).

אם הידיעה נכונה, יהיה זה צחוק הגורל לאמצעי תקשורת שהתמסר במובנים רבים מדי לממונה הפוליטי עליו וזנח את ייעודו כמכשיר לשמירת הדמוקרטיה ולביקורת השלטון.


וקטע זה נפל:

צריך לפרסם

אגודת "לדעת" הואשמה פעמים רבות ע"י גורמי "שמאל" שהתפקיד שלקחנו על עצמנו הוא לצנזר את החדשות. השמצה זו משמשת ככסות לתקשורתנים אשר מחפים על חבריהם בפוליטיקה, במשפט ובשלטון.

לאחרונה, קראנו ידיעות בעיתונות ה"רגילה" וכאשר חיפשנו את אותן ידיעות בכלי תקשורת של המחנה הקרוב ביותר לאותם התרחשויות, לא מצאנו להם הד. למשל, למדנו שהמועצה האזורית "גוש עציון" שכרה את שירותיו היקרים של היחצ"ן אייל ארד כדי לנהל בקמפיין נגד תוואי הקמת גדר הבטחון בגוש עציון. ארד, למי שלא שכח, הוביל את הקמפיין ה"התנתקות" נגד המתנחלים. באחד מיישובי השומרון נתפסו חברי צוות ההתערבות כשהם מגדלים ומעשנים חומר "טוב". למעשים אלה לא היה זכר בעיתונות של המתנחלים". עדיין לא יצא לאור "שולחן ערוך לאיש תקשורת", אך מגמה זו מוזרה ואף מסוכנת.