מכתב למערכת הארץ

בתגובה על "כלי שרת בידי המתנחלים" מאת נפתלי אור-נר ("הארץ", 28.3)

דרישתו של עו"ד אור-נר שיש להבהיר לצה"ל את "מהות תפקידו בשטחים" וזאת, על רקע הבנתו שבעצם צה"ל משרת שם "ככובש של עם זר, תוך הפרת חוקי המדינה ואמנות בינלאומיות" מעלה את השאלות: מהי הבנתו של החוק והאם כבתה אצלו את אבוקת הציונות?

המנדט הבריטי, אשר אושר בחבר הלאומים ביולי 1922, חייב את - ונתן תוך כדי כך תוקף משפטי בינלאומי לכך - את הקמתו מחדש של הבית הלאומי היהודי בארץ-ישראל. החלטה זו נבעה גם החלטת ועידת סן-רמו מיום 25 באפריל 1920 ומחוזה הגבולות הצרפתי-בריטי מיום 23 בדצמבר 1920. לשלושת מסמכי היסוד האלה השלים החוזה האנגלו-אמריקני מ- 3 בדצמבר 1924. יש לזכור כי שטחה של א"י אז כללה לא רק את יהודה, שומרון עזה אלא גם מעבר לנהר הירדן.

יוצא מזה שהימצאותו ופעילותו של צה"ל, ושל זרועות נוספות של השלטון הישראלי ביו"ש, תואם אותה מסגרת חוקית-משפטית אשר לא התבטלה. אכן, יש יועצים משפטיים ושופטים אשר חושבים ופוסקים לפי נטיות ליבם והשקפותיהם האישיות ויש להצטער על תופעה פגומה זו אבל אין צה"ל "כובש" בארצו ואין עם ישראל "עם זר" בארצו. פתרונות פוליטיים, נוחים יותר או פחות יותר, בטוחים יותר או פחות בטוחים, זה דבר אחד כמו גם איזה דגל יתנוסס באזור. דבר אחר לגמרי הוא להתכחש למעמדו החוקי של יהודים במולדתם.