הטור שלנו בשבועון בשבע 15.3.07

אורלב דורש תשובה
מאת אלי פולק וישראל מידד

אין זה מחזה יום-יומי שחבר כנסת מוכן לטפל בנושאים תקשורתיים בוערים ולהעמידם על סדר היום של הכנסת. ח"כ זבולון אורלב, יו"ר ועדת ביקורת המדינה, הגיע כנראה למסקנה המבורכת שאסור לתת לביקורת לפסוח על התקשורת. והרי כמה דוגמאות.

בתשובתה של רשות השידור לעתירת 'האגודה לזכות הציבור לדעת' שהוגשה בזמנו כנגד המשך העסקתו של גבי גזית ברדיו, היא מנסה להתנער מ'מסמך נקדי' – הקוד האתי המחייב של רשות השידור. המדינה טענה כי 'מסמך נקדי' תקף רק לגבי משדרי אקטואליה קשה, כגון חדשות; אולם לטענת המדינה, "ככל שמתרחקים משידור חדשות אל עבר מגוון תכניות האקטואליה, גם הפרשנות של הוראות נקדי תקבל ממד גמיש יותר".

כלומר, כל אותן תכניות אקטואליה רכה, על אף אחוזי ההאזנה הגבוהים שלהן ויכולת השפעתן – שלא לדבר על הראיונות הרבים עם גורמי פוליטיקה, שיוצרים את החדשות עצמן – כפופות ל'מסמך נקדי' במידה פחותה, ומותר להן לפרשו על-פי שיקול דעתן.

זוהי עמדה מדהימה בהשלכותיה. היא עומדת בסתירה גמורה להחלטה של הוועד המנהל של הרשות מיולי 1998, ומעדותו המפורשת של מנכ"ל הרשות דאז, אורי פורת ז"ל, לאמור: "הוא חל גם על תכניות שיש להן בשלמותן או בחלקן צביון אקטואלי".
ח"כ אורלב הפנה לאחרונה בקשה אל מנכ"ל רשות השידור, מר שקלאר, לקבלת התייחסותו לטענות אגודת 'לדעת' בנושא התנערות הרשות ממסמך נקדי. תשובה לא התקבלה עד כתיבת שורות אלה.

ח"כ אורלב, בהיותו אז יו"ר ועדת החינוך של הכנסת, היה אחראי לפני כמה שנים על תהליכי חקיקת חוק סיווג וסימון סרטים, חוק המחייב סימון סרטים על-פי ערכם התוכני בהתאם לגילאים שונים. בזמנו הצהירו העיתונים כי הם יפרסמו את הסיווג בלוחות שלהם, אך בין ההצהרות והמעשה קיים פער גדול. ח"כ אורלב הגיש הצעת חוק לחייב את העיתונים לפרסם את הסיווג. לצערנו, הממשלה סירבה לאמץ את הצעתו. האם הממשלה מפחדת מהעיתונים יותר מאשר מהנזק שנגרם לנוער שצופה בסרטים קלוקלים?

במהדורת החדשות של ערוץ 2 ב-16/2/2007 שודרה כתבתו של שלמה רז בנושא 'היהודים המשיחיים'. הכתבה סיקרה את הקבוצה המתקראת 'יהודים משיחיים', אורח חייהם ומשנתם האמונית, אשר גם על-פי הצהרתם בכתבה מאמינים בישו ובברית החדשה.

הכתבה נשאה אופי מובהק וחמור של כתבת תעמולה אוהדת. הקבוצה הוצגה כאילו מדובר בזרם חדש וחיובי בדת היהודית: מקיימים ברית מילה, שמים מזוזה, שומרים שבת ומצוות, משרתים בצבא ואוהבים את מדינת ישראל. 'לשם האיזון' הוקרנה בכתבה חצי דקה של צילומים של חרדים הפועלים נגד המיסיונרים, שורפים ספרים וצועקים קריאות נאצה. תמונות אלו שודרו על רקע של מוזיקה מאיימת, איכות תמונה ירודה וקריינות שלילית.

גם במקרה זה, ח"כ אורלב לא טמן ראשו בחול אלא הפנה מכתב אל איילת מצגר, המנכ"לית בפועל של הרשות השנייה, בבקשה לקבל הסברים. יש להניח שאילו כל הח"כים היו לומדים מאורלב, הכנסת וגם התקשורת במדינת ישראל היו נראים אחרת.

גזית מחוץ ללשכה

המאבק נגד המשך העסקתו של גבי גזית ברשות השידור צובר תאוצה. עתירת הבג"ץ שהוגשה על-ידי 'האגודה לזכות הציבור לדעת', התלונות נגדו ונגד תכניתו שבאות מהאגודה ומכל עבר עושים את שלהם. הממונה על קבילות הציבור ברשות השידור הורה פעמיים בחודש האחרון לשדר התנצלות מטעם רשות השידור על דברים שנאמרו או נעשו במסגרת התכנית.

גזית נאלץ להתנצל בפני רני רהב. יו"ר אגודת 'אפרת' העביר מסר לתקשורת שלפיו פגיעתו בשידור של גזית באגודת 'אפרת' הועברה גם לפרקליטות המדינה, בטענה שגזית ביצע עברה פלילית ועבר על סעיף 280 לחוק העונשין. לפי סעיף זה, עובד ציבור שהשתמש לרעה בכוח המשרה עבר על עברה שהעונש המרבי עליה הוא מאסר של 3 שנים. אגודת 'אפרת' גם הגישה נגד גזית תביעה אזרחית לפיצויים.

גזית, בניסיון כנראה לקבל אהדה ציבורית, הודיע שהוא מתכוון לעזוב את הרשות בסוף חודש מרץ. יש סיכוי שעוד "ישכנעו אותו להישאר". אנו מאחלים לו פסח כשר ושמח, ומודים לו על כך שבעזיבתו הוא תורם תרומה נכבדה לניקיון הנדרש לקראת החג.

המדיה כנשק

מרווין קאלב ממרכז שורנשטיין וקרול סייבץ מאוניברסיטת הרווארד פרסמו לאחרונה מחקר על תפקידה של התקשורת במלחמת חיזבאללה נגד מדינת ישראל. תקציר מסקנותיהם הוא שהתקשורת העולמית עברה תהליך של הפיכה ממשקיף ניטראלי בתחילת המלחמה לשותף פעיל ומודרך, שהפך בעצמו לנשק במלחמה המודרנית. ידה של ישראל, בעלת החברה הפתוחה, היתה על התחתונה מול גוף סגור ומונחה מלמעלה מסוגו של חיזבאללה, ששלט בצורה מוחלטת במסרים שיצאו ממנו לעולם הרחב.

החוקרים גם מציינים את תרומתן הנכרת של תחנות הטלוויזיה הערביות לטובת חיזבאללה. תחנת הטלוויזיה 'אל-ערבייה' שידרה 214 כתבות של המלחמה, וב-94 אחוזים מהם התייחסה לישראל כגורם התוקף. באל-ג'זירה התמונה היתה דומה: 78 אחוזים מהכתבות שלהם התייחסו אל ישראל כאל המדינה התוקפת.

ה-BBC הבריטי היה קצת יותר מאוזן: 38 אחוזים מתוך הכתבות שלהם האשימו את ישראל בתוקפנות, ו-4 אחוזים האשימו את חיזבאללה. רק בארצות הברית מתקבלת תמונה שונה, כאשר רשת הטלוויזיה FOX העמידה את ישראל באור חיובי.
האם מישהו בצבא קורא את הממצאים, ואולי מגיעים להכרה שאור אדום דולק? הלוואי!

(ותודה לד"ר עתליה בן מאיר, שהביאה את המאמר לתשומת לבנו).

נשים ותקשורת

דוברת 'קואליציית הנשים לשלום', עדי דגן, כתבה ב'מעריב' (8/3), בהסתמך על מחקר של ד"ר דפנה למיש, שעל כלי התקשורת לפתוח את המועדון ולחלוק את מקומם של הבכירים בה עם נציגות שאינן משתייכות באופן טבעי לקליקה שלהם. "לא ייתכן", היא כותבת, "כי רק קבוצה מצומצמת והומוגנית כל-כך תכוון את המצלמה".

חבל שגב' דגן לא ידעה שכבר לפני 11 שנה פרסמה אגודת 'לדעת' מחקר על ייצוג נשים בתכניות ראיונות, וכבר אז הוכחנו את תת-הייצוג של נשים בתקשורת.