הטור שלנו בשבועון בשבע - 23.2.07

נציב המילים הריקות

מאת אלי פולק וישראל מידד

לא מזמן פרסם מר גיורא רוזן, נציב תלונות הציבור ברשות השנייה, את הדו"ח השנתי שלו לשנת 2005. בהקדמתו הסביר רוזן עד כמה חשובה הפתיחות הציבורית ברשות השנייה ועד כמה חשוב לו כנציב לטפל בצורה הוגנת ומשמעותית בתלונות השונות. הוא אף הצר על כך שהרשות השנייה איננה עושה די כדי לפרסם בציבור את האפשרויות שעומדות בפני צרכן התקשורת להגיש תלונות וליטול חלק פעיל בהעברת משוב אל מנהלי הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו.

הגוף היחיד במדינה שתומך בגישתו זו של רוזן הוא 'האגודה לזכות הציבור לדעת' (שכותבי מאמר זה עומדים בראשה). לפני כשנה וחצי פתחה האגודה את אתר האינטרנט שלה www.imw.org.il להגשת תלונות לגופי הצבור ישירות דרך האינטרנט. גישה זו יצרה מהפכה בכל הקשור לביקורת התקשורת. בעבר, אדם הגיש תלונה ישירות אל נציב התלונות, ואולי קיבל תשובה.

כל הנושא נשאר חסוי, ואף נציב התלונות לא טרח לפרסם את תשובותיו בצורה גלויה ומלאה. כעת, כל התלונות המוגשות דרך האתר של 'לדעת' מתפרסמות והן חשופות לכול. האגודה אף נטלה על עצמה לבצע מעקב ולהבטיח שהממונה אכן ישיב תשובה הולמת למתלונן.

במשך השנים האגודה אף נקטה כמה צעדים חשובים כדי להגביר את חשיפת הממונים על קבילות הציבור לקהל הרחב. כך למשל, בטקס הפרס הישראלי לביקורת התקשורת על שם אברמוביץ' שהתקיים בשנת 2006, דאגה האגודה שמר רוזן יוכל ליטול חלק בשידור ברשת ב' שהיה חלק מתכנית הטקס. היא אף הזמינה בעבר את הממונים על קבילות הציבור לאסיפה הכללית השנתית של האגודה, ושם הם ניהלו דו-שיח מפרה וחיוני עם ציבור צרכני התקשורת, ואף הביעו את שביעות רצונם מכך.

אך חוששנו שמר רוזן אולי איננו באמת מעוניין בכל החשיפה הציבורית הזו. לאחרונה הוא החליט להפסיק את קבלת התלונות דרך האגודה ואתר האינטרנט שלה. הוא גם איננו מוכן לתת את תשובותיו בדואר אלקטרוני. כל זה מקשה על החשיפה הציבורית של התייחסויותיו לציבור ולתלונותיו. האם הוא בכוונה רוצה לפגוע בשקיפות עבודתו? נראה שיש לו סיבות טובות להסתיר מהציבור את האמת על תשובותיו, כי גם כאשר הוא מוצא שתלונה מוצדקת, במקרה הטוב הוא אומר לאחראי לכשל שהתלונה מוצדקת ובכך מסיים את תפקידו. הסדר זה בוודאי נוח לו ונוח לחבריו ברשות השנייה, אך מאוד לא נוח לציבור. אין זה פלא שאין איזון הולם למר אמנון אברמוביץ' בשידורי הרשות השנייה, כי מר רוזן בעצם מגן עליו בחירוף נפש. לאברמוביץ' מותר להשתלח בכולם: ברב עובדיה יוסף, בליכודניקים ועוד, ואילו מר רוזן מגן על חופש הביטוי שלו ואינו מוצא לנכון להגן על חופש הביטוי של אלה שמותקפים על-ידי אברמוביץ' ודומיו.

אכן, דמוקרטיה אצילית במיטבה – שלטון הרוזנים.

חברים ברשות השידור

אין זה סוד שבטור זה מצאנו לנכון לחשוף בפני הצבור את מעלליו של מר מרדכי שקלאר, מנכ"ל רשות השידור. התרענו ואף עתרנו לבג"ץ נגד המשכת התכנית של גבי גזית ברשת ב'. התרענו על מינוים המחודש של אנשי תקשורת לתפקידים בכירים כאשר עננה של התנהגות לא אתית מרחפת מעליהם.

אך ביקורת לחוד ומציאות לחוד. מר שקלאר מינה את אריה שקד כמנהל בפועל של חטיבת החדשות, וזה החליף את מיכאל מירו. אגף המשמעת בנציבות שירות המדינה המליץ לרשות השידור לקיים הליך של נזיפה נגד שקד בגין דיווחי שעות בלתי מדויקים. אומנם שקד טוען שההליך התקיים וכי הוא נמצא זך כשלג, אך עד היום כל ניסיונותיה של אגודת 'לדעת' לקבל מסמך רשמי המאשר את גרסתו נתקלו בקיר אטום. דרישה דומה באמצעות חוק חופש המידע טרם נענתה.

האם חבר מביא חבר ברשות השידור? אין זה סוד שירון אנוש הוא חברו הטוב של אריה שקד. אנוש עזב את רשות השידור ב-2004 על רקע האשמות כבדות, לכאורה. וכך נכתב במכתב רשמי של רשות השידור (2/2/04): "ישנן חשדות לכאורה לעברות אשר מחייבות לדעתי חקירה של נציבות שירות המדינה". המכתב מסיים במשפט: "יש חשדות לכאורה לעברות בתחום נוהלי העבודה והתקשי"ר, ניגודי אינטרסים ודיווחים כוזבים, ולכן ראוי שהעניין ייחקר באופן מעמיק". על-פי המידע שברשותנו, העניין הועבר לטיפולו של נציב שירות המדינה, אך ב-14/10/2004 סיים אנוש את עבודתו ברשות השידור, ובעקבות זאת, ככל הידוע לנו, החקירה לא מוצתה ולא הוסקו מסקנות.

ידוע גם שאנוש היה הבעלים של מסעדה ירושלמית. כאשר מיכאל טוכפלד ואריאלה קליין עזבו את רשות השידור התקיימה מסיבת פרידה לכבודם, איפה? ניחשתם נכון, במסעדתו של אנוש. כפי שדווח בכתבתה של רותי זוארץ במגזין של 'מעריב' (14/6/2004), באי המסיבה נדרשו לשלם 65 ₪ כל אחד עבור הארוחה. מר אנוש טען להגנתו כי הוא הפנה את המארגנת למנהל המסעדה, ו"הוא לא היה מעורב בזה בכלל". אנוש ממשיך וטוען באותה כתבה: "רשות השידור מנסה להשמיץ אותי כבר שנתיים. המסעדה נמצאת ברשותי 11 שנה, ואם רשות השידור רוצה לדעת, יש לי עוד כמה חברות. שמישהו יוכיח שאני מערב את ענייני בעבודתי ברשות, ואם לא יצליחו אני אתבע כל אחד ואחד מהם".

מר אנוש, אין צורך להוכיח שאתה מערב את ענייני עבודתך ברשות, ובוודאי שאיננו חושדים בך. אך מה לעשות, תקנות האתיקה של מועצת העיתונות קובעות מפורשות: "לא יעמידו עצמם עיתון ועיתונאי במצב שבו קיים חשש לניגוד עניינים בין חובותיהם כעיתון וכעיתונאי לבין כל אינטרס אחר". וכן, "לא יעסוק עיתונאי בכל עיסוק, עבודה, שירות, יחסי ציבור, פרסומת ואיסוף מודעות המעוררים חשש או מראית עין לניגוד אינטרסים או להטעיית הציבור".

האם יואיל בטובו מר אנוש, למען הגילוי הנאות, לפרסם את כל העסקים שהוא מעורב בהם, כדי להבטיח שאכן אין ניגוד עניינים בין העסקתו ברשות השידור ובין עסקיו?

יתרה על כך, אין זה סוד שיש צורך דחוף לקצץ בכוח האדם ברשות. אנוש עזב את הרשות עוד ב- 2004 מרצונו. חובתו של יו"ר אגודת העיתונאים בירושלים להגן על חבריו העיתונאים ברשות השידור. והנה, הוא מוחזר כעת לרשות על חשבון עובר אחר שמעזיבים אותו. האם אין בכך ניגוד עניינים, או לכל הפחות התנהגות בלתי קולגיאלית?

אך כל זה לא בדיוק מפריע למר שקלאר. איך אמרנו? חבר מביא חבר?

תגובת רשות השידור:

פרישתו של ירון אנוש הייתה במסגרת עידוד פרישה מרצון. הפרישה אושרה ע"י האגף למשמעת בנציבות שירות המדינה, אשר בדקו את הטענות שהיו בבדיקה, והחליטו שאין מניעה לפרישתו מהרשות בתנאים אלו.

תגובת מוטי שקלאר:

מגמת רשות השידור, הן בערוץ 1 והן בשידורי הרדיו, היא לייצר לוח שידורים משמעותי ואיכותי ולצקת לתוכו תכנים בעלי משמעות לחברה הישראלית. כחלק ממטרות אלו הוא העיסוק בתרבות היהודית במטרה לתת אופי שידורים מיוחד ליום שישי.

תוכניותו של ירון אנוש, אכן עומדת בקריטריון זה ויוצרת אווירה של ערב שבת ועוסקת בתרבות, ספרות, פרשת השבוע, ארץ ישראל ועוד.