הטור החדש שלנו בביקורת התקשורת בשבועון בשבע

הפוליטיקה שמאחורי 'פוליטיקה'
מאת אלי פולק וישראל מידד
ד"ר מור אלטשולר הייתה בעבר משתתפת קבועה בצוות 'פוליטיקה'. בשנה האחרונה היא איננה מופיעה בתוכנית. ברשותה אנו מפרסמים את מכתבה לוועדת וינוגרד, ובו תמצאו את הסיבה להעדרה מן המסך:

לכבוד, חברי ועדת הבדיקה הממשלתית בראשות השופט ד"ר אליהו וינוגרד.

הנושא: התרעה מנומקת נגד מינוי עמיר פרץ לשר הביטחון

כפובליציסטית ותיקה אני מוזמנת תכופות להופיע בתוכנית הטלוויזיה 'פוליטיקה' בערוץ הראשון. במרץ 2006, במהלך המו"מ הקואליציוני להקמת הממשלה, הוזמנתי להשתתף בדיון על איוש התיקים בממשלה החדשה. השתתפו, בין השאר, העיתונאי דניאל בן סימון, העיתונאית טלי ליפקין-שחק, מר רוני מילוא ואחרים.

בדיון התרעתי שמינוי עמיר פרץ לשר ביטחון הוא חסר אחריות ואסור שיתבצע. נימקתי את עמדתי בכך שמדינת ישראל עומדת בפני אתגרים ביטחוניים קשים ומורכבים וזקוקה למנהיגות ביטחונית, בראש ובראשונה לשר ביטחון מנוסה ובקי. לפיכך, האחריות הלאומית דורשת ממר אולמרט להימנע ממינוי אדם חסר ניסיון לתפקיד שר הביטחון וממר פרץ להימנע מקבלתו. עלי לציין שאינני מומחית לענייני, צבא ועמדתי נבעה מהיגיון פשוט, שכל בני אנוש ניחנו בו. מובן שלא שיקולים זרים הנחוני אלא חשש אמיתי לביטחון המדינה.

כמה ימים לאחר התכנית קיבלתי שיחת טלפון ממערכת 'פוליטיקה'. נאמר לי ש'בחלונות הגבוהים' יש זעם רב על דברי, וכי עורכי התוכנית ננזפו על שהזמינו אותי להופיע ולדבר. אכן, מאז לא הוזמנתי להופיע שוב בתכנית 'פוליטיקה'...

אני מגישה עדות זו לחברי ועדת וינוגרד כדי להבהיר ולחדד את העובדות הבאות:

א. התרעה עניינית נגד מינוי עמיר פרץ לשר הביטחון הושמעה בפומבי על-ידי ועל-ידי אחרים.

ב. נימוקי המתנגדים היו ידועים לכל המעורבים בהרכבת הקואליציה.

ג. הם בחרו להתעלם מקול ההיגיון ולהשתיק את המתנגדים.

ד. לצערנו, התנהגותם הצינית וחסרת האחריות של הממנה, הממונה וכל המצביעים בעד המינוי גבתה מחיר דמים במלחמת לבנון השנייה.

בכבוד רב, מור אלטשולר

בארה"ב זה אחרת

במדינת ישראל, שדר רדיו ברשות השידור הציבורית נתפס פעם אחר פעם מעיר הערות פוגעות בציבורים שונים, מביע דעות פוליטיות האסורות על-פי כללי האתיקה המחייבים ומפר שוב ושוב את הכללים. הממונים עליו מכסים את ערוותו בטענה שהוא פופולרי, ולכן יש להעניק לו חופש השתלחות.

בארה"ב זה אחרת; רשת CBS מעסיקה שדר של תכנית הדומה במתכונתה לזו של גבי גזית. הוא ניחן בשפה בוטה, מזלזלת ומשפילה; כך זה ברדיו פרטי. בעבר העיר הערות אנטישמיות, וסיפר בדיחות על חשבון הומוסקסואלים, לטינו-אמריקאים ומיעוטים אחרים. קוראים לשדר דון אימוס. אך כרגע הוא הסתבך: העיתונים הגדולים מפרסמים התקפות עליו. מפרסמים ענקיים כגון GM, אמקס, פרוקטור וגמבל וסטייפל, שפרסמו בתכנית בסכומים של למעלה משמונה מיליון דולר ב-2006, מסירים היום את הפרסומות, גם לאחר שאימוס הביע התנצלות. ומה הוא אמר?

קבוצת כדורסל נשים של מכללת 'רוטגרס' הגיעה לשלב הסיום והפסידה. השחקניות הן שחומות עור והשדר אימוס תיאר אותן, בערך, כ"זנוניות בעלות ראשים מקורזלים". הוא הואשם בגזענות ובסקסיזם, והציבור הנאור מתקומם. בעקבות הלחץ פוטר אימוס, למרות הפופולריות של תכניתו. ובישראל? גבי גזית ממשיך להיות מועסק, ועוד זוכה בהנחיית תכנית 'הכספת' בערוץ 2 בזמן שהוא משדר בקול ישראל.

מינוי של הברנז'ה

מנכ"ל אגודת העיתונאים בתל אביב, יוסי בר מוחא, הוא גם יו"ר בפועל של האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל. מי שהיה יו"ר האיגוד, אריה שקד, השעה את עצמו מהתפקיד בעקבות מינויו לתפקיד מנהל בפועל של מחלקת החדשות של הרדיו, ועל כן ממלא מקומו, בר מוחא, משמש כיו"ר האיגוד בפועל. כלומר, מצד אחד בר מוחא מנהל את אגודת העיתונאים התל אביבית ואת בית סוקולוב בתל אביב, ומצד שני הוא האיש שמתווה את המדיניות הארצית של אגודות העיתונאים.

משל למה הדבר דומה? למנכ"ל חברת טבע המכהן בו זמנית גם כשר הבריאות. האם התקשורת היתה עוברת על כך בשתיקה? ודאי שלא! אך כאשר מדובר באינטריגות ובפוליטיקה הפנימית של התקשורת, הכול מותר... 'אוף-דה-רקורד'.

אלא שישנם עיתונאים שאינם מוכנים לשתוק. אחד מהם הוא אריה אבנרי (חתן הפרס הישראלי לביקורת התקשורת לשנה זו), שהגיש תביעה לבית הדין של האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל בירושלים כדי לפסול את תפקודו של בר מוחא כיו"ר בפועל של האגודה הארצית.

בתביעתו, שמוגשת על דעת הנהלת חטיבת ותיקי התקשורת של אגודת העיתונאים, שבה חברים כ-300 עיתונאים, טוען אבנרי כי "ציבור העיתונאים, המשמש בשל אופי תפקידו כ'כלב השמירה' של כללי המנהל התקין לגבי הארגונים הציבוריים האחרים במדינה, חייב לעניות דעתנו לשמש דוגמה אישית בתחום זה. החבר שממלא את תפקיד היו"ר הקבוע של האיגוד, היו"ר בפועל או ממלא מקום היו"ר אינו יכול להיות שנוי במחלוקת, לא מבחינה משפטית ולא מההיבט הציבורי".

אבנרי – אתה תמים, אבל יישר כוחך!

סודות ושקרים

בערוץ 2 מעלים תכנית בידור חדשה. על-פי הפרסומים, חברת 'שמים הפקות' עוסקת בגיבוש קונצפציה בנושא שקרים. הרעיון הוא להציג כמה כוכבים אשר יספרו סיפורים מן החיים, כביכול, כאשר אחד מהם משקר. תכנית זו תתחרה בערוץ 10, שם עובדים על משהו שנקרא 'הסוד שלי'. (אגב, עוד בשנות ה-50 בארה"ב סוג זה היה נפוץ, ונזכיר את 'יש לי סוד', שעלתה שם לאוויר ב-1952. דוק: לפני 55 שנים!).

ומי מיועד להיות המגיש של תכנית השקרים? גבי גזית.

בית המריבה

האם הכוונה לבית רשות השידור במתחם שערי צדק? או שמא למשכן הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו ברח' כנפי נשרים בירושלים? או שמא מדובר בבית גל"צ ביפו? באמת הגיע הזמן שייהפכו לבתי שלום.

הטור שלנו בשבועון בשבע 15.3.07

אורלב דורש תשובה
מאת אלי פולק וישראל מידד

אין זה מחזה יום-יומי שחבר כנסת מוכן לטפל בנושאים תקשורתיים בוערים ולהעמידם על סדר היום של הכנסת. ח"כ זבולון אורלב, יו"ר ועדת ביקורת המדינה, הגיע כנראה למסקנה המבורכת שאסור לתת לביקורת לפסוח על התקשורת. והרי כמה דוגמאות.

בתשובתה של רשות השידור לעתירת 'האגודה לזכות הציבור לדעת' שהוגשה בזמנו כנגד המשך העסקתו של גבי גזית ברדיו, היא מנסה להתנער מ'מסמך נקדי' – הקוד האתי המחייב של רשות השידור. המדינה טענה כי 'מסמך נקדי' תקף רק לגבי משדרי אקטואליה קשה, כגון חדשות; אולם לטענת המדינה, "ככל שמתרחקים משידור חדשות אל עבר מגוון תכניות האקטואליה, גם הפרשנות של הוראות נקדי תקבל ממד גמיש יותר".

כלומר, כל אותן תכניות אקטואליה רכה, על אף אחוזי ההאזנה הגבוהים שלהן ויכולת השפעתן – שלא לדבר על הראיונות הרבים עם גורמי פוליטיקה, שיוצרים את החדשות עצמן – כפופות ל'מסמך נקדי' במידה פחותה, ומותר להן לפרשו על-פי שיקול דעתן.

זוהי עמדה מדהימה בהשלכותיה. היא עומדת בסתירה גמורה להחלטה של הוועד המנהל של הרשות מיולי 1998, ומעדותו המפורשת של מנכ"ל הרשות דאז, אורי פורת ז"ל, לאמור: "הוא חל גם על תכניות שיש להן בשלמותן או בחלקן צביון אקטואלי".
ח"כ אורלב הפנה לאחרונה בקשה אל מנכ"ל רשות השידור, מר שקלאר, לקבלת התייחסותו לטענות אגודת 'לדעת' בנושא התנערות הרשות ממסמך נקדי. תשובה לא התקבלה עד כתיבת שורות אלה.

ח"כ אורלב, בהיותו אז יו"ר ועדת החינוך של הכנסת, היה אחראי לפני כמה שנים על תהליכי חקיקת חוק סיווג וסימון סרטים, חוק המחייב סימון סרטים על-פי ערכם התוכני בהתאם לגילאים שונים. בזמנו הצהירו העיתונים כי הם יפרסמו את הסיווג בלוחות שלהם, אך בין ההצהרות והמעשה קיים פער גדול. ח"כ אורלב הגיש הצעת חוק לחייב את העיתונים לפרסם את הסיווג. לצערנו, הממשלה סירבה לאמץ את הצעתו. האם הממשלה מפחדת מהעיתונים יותר מאשר מהנזק שנגרם לנוער שצופה בסרטים קלוקלים?

במהדורת החדשות של ערוץ 2 ב-16/2/2007 שודרה כתבתו של שלמה רז בנושא 'היהודים המשיחיים'. הכתבה סיקרה את הקבוצה המתקראת 'יהודים משיחיים', אורח חייהם ומשנתם האמונית, אשר גם על-פי הצהרתם בכתבה מאמינים בישו ובברית החדשה.

הכתבה נשאה אופי מובהק וחמור של כתבת תעמולה אוהדת. הקבוצה הוצגה כאילו מדובר בזרם חדש וחיובי בדת היהודית: מקיימים ברית מילה, שמים מזוזה, שומרים שבת ומצוות, משרתים בצבא ואוהבים את מדינת ישראל. 'לשם האיזון' הוקרנה בכתבה חצי דקה של צילומים של חרדים הפועלים נגד המיסיונרים, שורפים ספרים וצועקים קריאות נאצה. תמונות אלו שודרו על רקע של מוזיקה מאיימת, איכות תמונה ירודה וקריינות שלילית.

גם במקרה זה, ח"כ אורלב לא טמן ראשו בחול אלא הפנה מכתב אל איילת מצגר, המנכ"לית בפועל של הרשות השנייה, בבקשה לקבל הסברים. יש להניח שאילו כל הח"כים היו לומדים מאורלב, הכנסת וגם התקשורת במדינת ישראל היו נראים אחרת.

גזית מחוץ ללשכה

המאבק נגד המשך העסקתו של גבי גזית ברשות השידור צובר תאוצה. עתירת הבג"ץ שהוגשה על-ידי 'האגודה לזכות הציבור לדעת', התלונות נגדו ונגד תכניתו שבאות מהאגודה ומכל עבר עושים את שלהם. הממונה על קבילות הציבור ברשות השידור הורה פעמיים בחודש האחרון לשדר התנצלות מטעם רשות השידור על דברים שנאמרו או נעשו במסגרת התכנית.

גזית נאלץ להתנצל בפני רני רהב. יו"ר אגודת 'אפרת' העביר מסר לתקשורת שלפיו פגיעתו בשידור של גזית באגודת 'אפרת' הועברה גם לפרקליטות המדינה, בטענה שגזית ביצע עברה פלילית ועבר על סעיף 280 לחוק העונשין. לפי סעיף זה, עובד ציבור שהשתמש לרעה בכוח המשרה עבר על עברה שהעונש המרבי עליה הוא מאסר של 3 שנים. אגודת 'אפרת' גם הגישה נגד גזית תביעה אזרחית לפיצויים.

גזית, בניסיון כנראה לקבל אהדה ציבורית, הודיע שהוא מתכוון לעזוב את הרשות בסוף חודש מרץ. יש סיכוי שעוד "ישכנעו אותו להישאר". אנו מאחלים לו פסח כשר ושמח, ומודים לו על כך שבעזיבתו הוא תורם תרומה נכבדה לניקיון הנדרש לקראת החג.

המדיה כנשק

מרווין קאלב ממרכז שורנשטיין וקרול סייבץ מאוניברסיטת הרווארד פרסמו לאחרונה מחקר על תפקידה של התקשורת במלחמת חיזבאללה נגד מדינת ישראל. תקציר מסקנותיהם הוא שהתקשורת העולמית עברה תהליך של הפיכה ממשקיף ניטראלי בתחילת המלחמה לשותף פעיל ומודרך, שהפך בעצמו לנשק במלחמה המודרנית. ידה של ישראל, בעלת החברה הפתוחה, היתה על התחתונה מול גוף סגור ומונחה מלמעלה מסוגו של חיזבאללה, ששלט בצורה מוחלטת במסרים שיצאו ממנו לעולם הרחב.

החוקרים גם מציינים את תרומתן הנכרת של תחנות הטלוויזיה הערביות לטובת חיזבאללה. תחנת הטלוויזיה 'אל-ערבייה' שידרה 214 כתבות של המלחמה, וב-94 אחוזים מהם התייחסה לישראל כגורם התוקף. באל-ג'זירה התמונה היתה דומה: 78 אחוזים מהכתבות שלהם התייחסו אל ישראל כאל המדינה התוקפת.

ה-BBC הבריטי היה קצת יותר מאוזן: 38 אחוזים מתוך הכתבות שלהם האשימו את ישראל בתוקפנות, ו-4 אחוזים האשימו את חיזבאללה. רק בארצות הברית מתקבלת תמונה שונה, כאשר רשת הטלוויזיה FOX העמידה את ישראל באור חיובי.
האם מישהו בצבא קורא את הממצאים, ואולי מגיעים להכרה שאור אדום דולק? הלוואי!

(ותודה לד"ר עתליה בן מאיר, שהביאה את המאמר לתשומת לבנו).

נשים ותקשורת

דוברת 'קואליציית הנשים לשלום', עדי דגן, כתבה ב'מעריב' (8/3), בהסתמך על מחקר של ד"ר דפנה למיש, שעל כלי התקשורת לפתוח את המועדון ולחלוק את מקומם של הבכירים בה עם נציגות שאינן משתייכות באופן טבעי לקליקה שלהם. "לא ייתכן", היא כותבת, "כי רק קבוצה מצומצמת והומוגנית כל-כך תכוון את המצלמה".

חבל שגב' דגן לא ידעה שכבר לפני 11 שנה פרסמה אגודת 'לדעת' מחקר על ייצוג נשים בתכניות ראיונות, וכבר אז הוכחנו את תת-הייצוג של נשים בתקשורת.