הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" של "בשבע" גליון 420, 2.12.2010

בכל זאת, תשקורת

אם אדיר זיק ז"ל צדק בהטחת הביטוי שהרבה להשמיע - "תשקורת"? הנה, כותרת ייצוגית מערב הפרסום ב'ויקיליקס': "ארה"ב הזהירה את נתניהו מחשיפה". ומה התברר לכולנו? שישראל לא רק שלא נפגעה מהפרסומים, אלא רק התחזקה במדיניותה ובעמדותיה הביטחוניות והלאומיות.

האירוע הזה עשה עימנו לא מעט טוב: התברר לכולנו שמיתוס 'יצהר-בושהאר' שטופח בידי אנשי תקשורת בכירים ופרשנים, לפיו על ישראל להיכנע לדרישות הפלשתיניות על מנת להגן על ישראל מפני האיום הגרעיני האירני, לא היה נכון. שליטי ערב, כפי שהמסמכים מגלים, דרשו מארה"ב לפעול נגד אירן, ולא התעניינו כלל בהורדת יישובים ובהקפאת בנייה. זה היה מקסם-שווא שנופח כדי לספק את משאלותיהם של מי שביקשו לעקוף את הדמוקרטיה בישראל.

בנוסף, נודע לכולנו מהמסמכים שלא אחרת מאשר ציפי לבני החזיקה בשנת 2007 בדעה שמחמוד עבאס אינו יכול להוביל להסדר קבע. האם פרט כזה לא היה ידוע למקורבי החצר העיתונאית ששמרה עליה וקידמה אותה?

ישראל מידד

הגירסה הראשונית:

האם אדיר זיק ז"ל צדק בהטחת הביטוי שהירבה להשמיע: "תשקורת". הנה, כותרת ייצוגית מערב פרסום החומר שהודלף לאתר "ויקיליקס": "ארה"ב הזהירה את נתניהו מחשיפה". ומה התברר לכולנו? שישראל לא רק שלא 'נפגעה' מהפרסומים אלא רק התחזקה במדיניותה ובעמדותיה הבטחוניות והלאומיות. האירוע הזה עשה עימנו רק טוב. מהצד החיצוני, התברר לכולנו שהציר "יצהר-בושהאר" שטופח בידי אנשי תקשורת בכירים ופרשנים, שעל ישראל להיכנע לדרישות הרשות הפלסטינית על מנת להגן על ישראל מפני האיום הגרעיני האירני ובכך להשיג תמיכה ומה עוד, עלינו לעשות כן כדי לרצות את העולם הערבי והמערבי, לא היה נכון. שליטי ערב, כפי שהמסמכים מגלים, דרשו מארה"ב לפעול נגד אירן ולא התעניינו כלל בהורדת ישובים ובהקפאת בנייה. זה היה מסקם-שווא שנופח כדי לספק את משאלות ליבותיהם של אנשי תקשורת שביקשו לעקוף את הדמוקרטיה בישראל. ומהצד הפנימי, נודע לכולנו שלא אחת אלא ציפי לבני החזיקה בשנת 2007 בדעה שמחמוד עבאס אינו יכול להוביל להסדר קבע. האם פרט כזה לא היה ידוע למקורבי החצר העיתונאי ששמרה עליה וקידמה אותה, או לפחות את תדמיתה על מנת להגשים את שאיפותיהם האידיאולוגיות האשיות של התשקורת?

והנה עוד דוגמא לרמה המוסרית-הערכית הירודה של חלקים נכבדים של התקשורת הישראלית: מכון ון-ליר, במשותף עם הקרן החדשה לישראל (אם כי, באנגלית, זה יוצא 'הקרן לישראל חדשה'), קיים מפגש השבוע בנושא "הפגיעה בחופש העיתונות ובחופש הביטוי". תרתי דסתרי ממש. אם יש פגיעה בחופש כלשהו, זו הפגיעה של אנשי תקשורת מרכזיים ומשפיעים על הדמוקרטיה הישראלית. למשל, לקראת שמיעת ערעורה של אילנה דיין בפרשת סרן ר', אמנם דורית בייניש החליטה שלא להצטרף לצוות השופטים אבל "מוסף הארץ" פירסם עליה כתבת פרופיל מחמיאה וגדולה להאדירה. ועוד, הנה כמה מלים מהעיתונאי ההזוי גדעון לוי שכוונו אל עמיתיו לקראת כנס אילת לפני שבועיים: "...המצרך הכי נדיר אצלנו הוא אומץ הלב. הציבור לא רוצה לדעת על הכיבוש? לא נספר לו. הציבור לא רוצה לדעת את האמת על "עופרת יצוקה"? לא נפריע את מנוחתו. אין כל צורך בדובר צה"ל, הוא נמצא בקרבנו...עיתונות ש...מעלה בתפקידה בסיקור הכיבוש: היא המשת"פית הגדולה ביותר שלו." הייתם מאמינים בשקר הזה?

 

הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" של "בשבע" גליון 406 מיום 19.8.2010

רצח רבין, עכשיו הסרט / ישראל מידד

לאחרונה התבשרנו שהתחילה העבודה על סרט דוקומנטרי חדש אשר יציג ידוענים כגון שייקה לוי ורמי הויברגר, המספרים על מה שעבר עליהם בלילה שבו נרצח יצחק רבין ע"ה ואיך האירוע השפיע עליהם. הסרט הנושא את השם 'איפה הייתם כשרבין נרצח?' יעלה לשידור סמוך ליום השנה ה-15 לרצח בערוץ 2 ('רשת'), ויכלול גם קטעים ממערכון השחרור של יגאל עמיר, ששודר במסגרת 'החמישייה הקאמרית'.

כמובן, אין כמו סרט תיעודי טוב לרתק את הצופים, להשכיל את ההמונים ולרגש את 'עמך', בתנאי שהסרט הוגן, מגוון ויש בו גם קורטוב של ביקורת. אך כאשר הסרט מוטה וחד-צדדי קיימת בעיה לא רק אתית אלא גם חוקית, על פי חוק הרשות השנייה.

הבה נעשה בדיקה קצרה: האם אבישי רביב יופיע כדי להסביר איך הרצח שינה את חייו, כמי שהועסק ביד השב"כ כדי להשחיר את פניו של ציבור גדול ואף להסית נגד רבין עצמו? האם איתן אורן ירואיין ויספר כיצד הוא הושפע בעקבות הכתבות שצילם והפיק על קבוצת אי"ל והאם יש לו מחשבות שניות כתוצאה מן הרצח? האם הצלם רוני קמפל יתבקש לספר איך חייו שונו בעקבות הרצח, ואיך בדיוק הוא הצליח לתפוס את הזווית המושלמת עד לרגע הירי ודווקא אז פיספס את הסיפור? ועוד אישיות שרצוי שתופיע בסרט: הסוכן 'דדה' מפרשת חיים פרלמן. מאוד מעניין יהיה לדעת איפה הוא היה בליל הרצח ואיך הוא הושפע ממנו.

אגב, אם ברצונכם לפנות לחברת ההפקה ולהעביר את הסיפור המעניין שלכם הקשור ברצח רבין, תוכלו לשלוח דוא"ל עם פרטים מלאים לכתובת: november1995@ynet.co.il4.

מהטור שלי במיקרוסקופ

קריאה אובייטיבית/ ישראל מידד

בשבוע שעבר, הודיע ינון מגל ב"מבט" כי הופץ כרוז בחתימת עשרה רבנים קורא "לנקמה". אבל כל מי שקרא את הכרזה לא ראה בה את המילה "נקמה". הייתה בה קריאה להנהגה חזקה שתנהל את המלחמה נגד האויב ובעיקר, קריאה להעסיק יהודים במקום ערבים. אז שאלתי את הממונה על תלונות הצבור ברשות השידור מדוע, ומי, כתב את המלה "נקמה" בתוך הקריינות של מר מגל.

אלישע שפיגלמן השיב: "קראתי את הכרוז בעיון. המילה נקמה אינה מופיעה בו אך אין ספק שזה מה שמשתמע ממנו. הקריאה לקיים באוייב "מידה כנגד מידה" היא ניסוח ברור כל צורכו... ולכן צדק מי שכתב בקריינות שזה כרוז הקורא לנקמה - כך יתאר זאת כל קורא אובייקטיבי."

ואני הגבתי כך: "כמובן, הכל תלוי במידת האובייקטיביות של הצופה והמאזין. מי שמראש מאמין שהצבור הדתי הלאומי ברובו שואף לנקום, יאמין שהכרזה קוראת במפורש לנקמה, גם אם המילה עצמה לא כתובה שם. מי שמאמין שהציבור הנ"ל אינו שואף למעשי נקם נוסח הקוזקים ברוסיה, יחשוב שיש בכרזה לא יותר מקריאה לא להעסיק ערבים, ולדרוש מהממשלה להעניש את הציבור הערבי מידה כנגד מידה.

מה שינון מגל היה צריך לעשות הוא לקרוא חלקים מהמסמך ולהשאיר לציבור את השיפוט.

הקטע שלי במיקרוסקופ

לא כל ההתחלות קשות

בגליון "סופשבוע" של עיתון "מעריב" מיום 17.8, חמישה עמודים נמסרו לנעה ידלין כדי להביא לקוראים את סיפורו של אמנון לוי לקראת המחזה החדש שלו, "בלאדי". אחרי "חברון" של תמיר גרינברג ולפני "אלטלנה" של מוטי לרנר, מגיע לנו "בילאדי" של לוי. יפה שאיש תקשורת יכול לדלג בין התחומים השונים של "התרבות" הישראלית העכשווית.

ללוי, סרבן מלחמה (זאת אומרת, הוא סרב להשתתף בהנחיית תוכנית יומית בערוץ 10 בקיץ 2006 כי אותה מלחמה הייתה, לדבריו, "אידיוטית...לא מוסרית"), תולדות מסך של למעלה מ- 10 שנים, גם בצד האקטואליה והחדשות וגם בצד של הבידור. במחזה החדש, בעל מסעדה מנסה להחיות גפן ביזנטי יחד עם פועליו הערביים. "זה מחזה שהמשמעות הפוליטית שלו ברורה", אומר לוי, "זה משל הכרם...הדעות שלי בנושא הסכסוך הרבה יותר קיצוניות ופרובוקטיביות...", ולוי מדגים: "אני חושב שעשו חוסר צדק עם טלי פחימה...90 אחוז [מהאשמה] התברר כלא נכון".

ומי שיטרח ויקרא את כל הכתבה גם יגלה פרט ביוגרפי משמעותי, משמעותי פוליטי ואידאולוגי: "הוא התחיל את דרכו כדובר מפ"ם". אז, לא כל ההתחלות קשות, אה?

הטור שלי במיקרו-סקופ של בשבע

נתון לפרשנות (או שלא)

הכתבה הראשונה במהדורת "מבט" של ביום ראשון השבוע בערוץ הראשון עסקה בחטיפת נשק ממאבטח בעיר העתיקה ביום ששי והריגתו בסופו של מרדף בסימטאות העיר-שבין-החומות. לכתבה התלוו קטעים מתוך סרטי המעקב שנאספו בידי המשטרה ושהוכיחו, בצורה די מצמררת יש להודות, שהטרוריסט, האזרח החתרן, מהכפר מנדה שבגליל (האם מותר לכתוב כאן 'ערבי' - כי מי יודע מה יגידו יפי הנפש והבלורית?), אכן תכנן את מעשיו, התנפל, חטף וירה – הכל ביוזמתו ללא שום עזרה בשב"כ, כפי שנטען במשפחה.

גם האזנו לנאומו של השייח' ריאד סלאח וגם שמענו את דברי הבלע והשקר של אביו של הטרוריסט. אבל מה שלא שמענו היו דברי פרשנות. הרי "מבט" מצטיין בפרשנויות שלה. משה נגבי מוכן ומזומן, גם אם עניבתו קשורה קצת ברשלנות, לתבוע כתבי אישום, להגדיר כל מעשה שאינו מסכים עמו אידיאולוגית כפשע חמור (גם אחרי שהוכח שאין ראיות לטיעוניו) ולרדת על שופטים, שרים וסתם פוליטיקאים. אין לו מורא. יש גם פרשנים לענייני ספורט, לחדשות החוץ, לענייני ערבים (בחו"ל יש לציין) ולנושאי חברה וכלכלה. פתאום, אין להם פרשן שיסביר לנו מדוע מותר לשייח' סלאח לנאום כך. או להסביר לנו מה המשמעותיות של התנועה האיסלמית בצפון ומה ההשלכות לגבי דו-קיום. האם העתיד קודר או ורוד? האם נראה עוד תושבי מנדה מנסים לרצוח? האם שוב נראה מסגד נוסף הולך ונבנה בהר-הבית? האם סלאח יכנס לבית הסוהר? האם יש לחדש את הממשל הצבאי בגליל? האם קיימת מחתרת (לא, לא של מתנחלים – של ערבים)?

מה פתאום מערכת "מבט" לא הצליחה במשימתה? אולי יש לשלוח את אוהד חמו לגליל במקום ג'נין?

הטור החדש שלנו בביקורת התקשורת בשבועון בשבע

הפוליטיקה שמאחורי 'פוליטיקה'
מאת אלי פולק וישראל מידד
ד"ר מור אלטשולר הייתה בעבר משתתפת קבועה בצוות 'פוליטיקה'. בשנה האחרונה היא איננה מופיעה בתוכנית. ברשותה אנו מפרסמים את מכתבה לוועדת וינוגרד, ובו תמצאו את הסיבה להעדרה מן המסך:

לכבוד, חברי ועדת הבדיקה הממשלתית בראשות השופט ד"ר אליהו וינוגרד.

הנושא: התרעה מנומקת נגד מינוי עמיר פרץ לשר הביטחון

כפובליציסטית ותיקה אני מוזמנת תכופות להופיע בתוכנית הטלוויזיה 'פוליטיקה' בערוץ הראשון. במרץ 2006, במהלך המו"מ הקואליציוני להקמת הממשלה, הוזמנתי להשתתף בדיון על איוש התיקים בממשלה החדשה. השתתפו, בין השאר, העיתונאי דניאל בן סימון, העיתונאית טלי ליפקין-שחק, מר רוני מילוא ואחרים.

בדיון התרעתי שמינוי עמיר פרץ לשר ביטחון הוא חסר אחריות ואסור שיתבצע. נימקתי את עמדתי בכך שמדינת ישראל עומדת בפני אתגרים ביטחוניים קשים ומורכבים וזקוקה למנהיגות ביטחונית, בראש ובראשונה לשר ביטחון מנוסה ובקי. לפיכך, האחריות הלאומית דורשת ממר אולמרט להימנע ממינוי אדם חסר ניסיון לתפקיד שר הביטחון וממר פרץ להימנע מקבלתו. עלי לציין שאינני מומחית לענייני, צבא ועמדתי נבעה מהיגיון פשוט, שכל בני אנוש ניחנו בו. מובן שלא שיקולים זרים הנחוני אלא חשש אמיתי לביטחון המדינה.

כמה ימים לאחר התכנית קיבלתי שיחת טלפון ממערכת 'פוליטיקה'. נאמר לי ש'בחלונות הגבוהים' יש זעם רב על דברי, וכי עורכי התוכנית ננזפו על שהזמינו אותי להופיע ולדבר. אכן, מאז לא הוזמנתי להופיע שוב בתכנית 'פוליטיקה'...

אני מגישה עדות זו לחברי ועדת וינוגרד כדי להבהיר ולחדד את העובדות הבאות:

א. התרעה עניינית נגד מינוי עמיר פרץ לשר הביטחון הושמעה בפומבי על-ידי ועל-ידי אחרים.

ב. נימוקי המתנגדים היו ידועים לכל המעורבים בהרכבת הקואליציה.

ג. הם בחרו להתעלם מקול ההיגיון ולהשתיק את המתנגדים.

ד. לצערנו, התנהגותם הצינית וחסרת האחריות של הממנה, הממונה וכל המצביעים בעד המינוי גבתה מחיר דמים במלחמת לבנון השנייה.

בכבוד רב, מור אלטשולר

בארה"ב זה אחרת

במדינת ישראל, שדר רדיו ברשות השידור הציבורית נתפס פעם אחר פעם מעיר הערות פוגעות בציבורים שונים, מביע דעות פוליטיות האסורות על-פי כללי האתיקה המחייבים ומפר שוב ושוב את הכללים. הממונים עליו מכסים את ערוותו בטענה שהוא פופולרי, ולכן יש להעניק לו חופש השתלחות.

בארה"ב זה אחרת; רשת CBS מעסיקה שדר של תכנית הדומה במתכונתה לזו של גבי גזית. הוא ניחן בשפה בוטה, מזלזלת ומשפילה; כך זה ברדיו פרטי. בעבר העיר הערות אנטישמיות, וסיפר בדיחות על חשבון הומוסקסואלים, לטינו-אמריקאים ומיעוטים אחרים. קוראים לשדר דון אימוס. אך כרגע הוא הסתבך: העיתונים הגדולים מפרסמים התקפות עליו. מפרסמים ענקיים כגון GM, אמקס, פרוקטור וגמבל וסטייפל, שפרסמו בתכנית בסכומים של למעלה משמונה מיליון דולר ב-2006, מסירים היום את הפרסומות, גם לאחר שאימוס הביע התנצלות. ומה הוא אמר?

קבוצת כדורסל נשים של מכללת 'רוטגרס' הגיעה לשלב הסיום והפסידה. השחקניות הן שחומות עור והשדר אימוס תיאר אותן, בערך, כ"זנוניות בעלות ראשים מקורזלים". הוא הואשם בגזענות ובסקסיזם, והציבור הנאור מתקומם. בעקבות הלחץ פוטר אימוס, למרות הפופולריות של תכניתו. ובישראל? גבי גזית ממשיך להיות מועסק, ועוד זוכה בהנחיית תכנית 'הכספת' בערוץ 2 בזמן שהוא משדר בקול ישראל.

מינוי של הברנז'ה

מנכ"ל אגודת העיתונאים בתל אביב, יוסי בר מוחא, הוא גם יו"ר בפועל של האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל. מי שהיה יו"ר האיגוד, אריה שקד, השעה את עצמו מהתפקיד בעקבות מינויו לתפקיד מנהל בפועל של מחלקת החדשות של הרדיו, ועל כן ממלא מקומו, בר מוחא, משמש כיו"ר האיגוד בפועל. כלומר, מצד אחד בר מוחא מנהל את אגודת העיתונאים התל אביבית ואת בית סוקולוב בתל אביב, ומצד שני הוא האיש שמתווה את המדיניות הארצית של אגודות העיתונאים.

משל למה הדבר דומה? למנכ"ל חברת טבע המכהן בו זמנית גם כשר הבריאות. האם התקשורת היתה עוברת על כך בשתיקה? ודאי שלא! אך כאשר מדובר באינטריגות ובפוליטיקה הפנימית של התקשורת, הכול מותר... 'אוף-דה-רקורד'.

אלא שישנם עיתונאים שאינם מוכנים לשתוק. אחד מהם הוא אריה אבנרי (חתן הפרס הישראלי לביקורת התקשורת לשנה זו), שהגיש תביעה לבית הדין של האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל בירושלים כדי לפסול את תפקודו של בר מוחא כיו"ר בפועל של האגודה הארצית.

בתביעתו, שמוגשת על דעת הנהלת חטיבת ותיקי התקשורת של אגודת העיתונאים, שבה חברים כ-300 עיתונאים, טוען אבנרי כי "ציבור העיתונאים, המשמש בשל אופי תפקידו כ'כלב השמירה' של כללי המנהל התקין לגבי הארגונים הציבוריים האחרים במדינה, חייב לעניות דעתנו לשמש דוגמה אישית בתחום זה. החבר שממלא את תפקיד היו"ר הקבוע של האיגוד, היו"ר בפועל או ממלא מקום היו"ר אינו יכול להיות שנוי במחלוקת, לא מבחינה משפטית ולא מההיבט הציבורי".

אבנרי – אתה תמים, אבל יישר כוחך!

סודות ושקרים

בערוץ 2 מעלים תכנית בידור חדשה. על-פי הפרסומים, חברת 'שמים הפקות' עוסקת בגיבוש קונצפציה בנושא שקרים. הרעיון הוא להציג כמה כוכבים אשר יספרו סיפורים מן החיים, כביכול, כאשר אחד מהם משקר. תכנית זו תתחרה בערוץ 10, שם עובדים על משהו שנקרא 'הסוד שלי'. (אגב, עוד בשנות ה-50 בארה"ב סוג זה היה נפוץ, ונזכיר את 'יש לי סוד', שעלתה שם לאוויר ב-1952. דוק: לפני 55 שנים!).

ומי מיועד להיות המגיש של תכנית השקרים? גבי גזית.

בית המריבה

האם הכוונה לבית רשות השידור במתחם שערי צדק? או שמא למשכן הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו ברח' כנפי נשרים בירושלים? או שמא מדובר בבית גל"צ ביפו? באמת הגיע הזמן שייהפכו לבתי שלום.