מהטור שלי במיקרוסקופ

קריאה אובייטיבית/ ישראל מידד

בשבוע שעבר, הודיע ינון מגל ב"מבט" כי הופץ כרוז בחתימת עשרה רבנים קורא "לנקמה". אבל כל מי שקרא את הכרזה לא ראה בה את המילה "נקמה". הייתה בה קריאה להנהגה חזקה שתנהל את המלחמה נגד האויב ובעיקר, קריאה להעסיק יהודים במקום ערבים. אז שאלתי את הממונה על תלונות הצבור ברשות השידור מדוע, ומי, כתב את המלה "נקמה" בתוך הקריינות של מר מגל.

אלישע שפיגלמן השיב: "קראתי את הכרוז בעיון. המילה נקמה אינה מופיעה בו אך אין ספק שזה מה שמשתמע ממנו. הקריאה לקיים באוייב "מידה כנגד מידה" היא ניסוח ברור כל צורכו... ולכן צדק מי שכתב בקריינות שזה כרוז הקורא לנקמה - כך יתאר זאת כל קורא אובייקטיבי."

ואני הגבתי כך: "כמובן, הכל תלוי במידת האובייקטיביות של הצופה והמאזין. מי שמראש מאמין שהצבור הדתי הלאומי ברובו שואף לנקום, יאמין שהכרזה קוראת במפורש לנקמה, גם אם המילה עצמה לא כתובה שם. מי שמאמין שהציבור הנ"ל אינו שואף למעשי נקם נוסח הקוזקים ברוסיה, יחשוב שיש בכרזה לא יותר מקריאה לא להעסיק ערבים, ולדרוש מהממשלה להעניש את הציבור הערבי מידה כנגד מידה.

מה שינון מגל היה צריך לעשות הוא לקרוא חלקים מהמסמך ולהשאיר לציבור את השיפוט.