הטור שלי במיקרו-סקופ של בשבע

נתון לפרשנות (או שלא)

הכתבה הראשונה במהדורת "מבט" של ביום ראשון השבוע בערוץ הראשון עסקה בחטיפת נשק ממאבטח בעיר העתיקה ביום ששי והריגתו בסופו של מרדף בסימטאות העיר-שבין-החומות. לכתבה התלוו קטעים מתוך סרטי המעקב שנאספו בידי המשטרה ושהוכיחו, בצורה די מצמררת יש להודות, שהטרוריסט, האזרח החתרן, מהכפר מנדה שבגליל (האם מותר לכתוב כאן 'ערבי' - כי מי יודע מה יגידו יפי הנפש והבלורית?), אכן תכנן את מעשיו, התנפל, חטף וירה – הכל ביוזמתו ללא שום עזרה בשב"כ, כפי שנטען במשפחה.

גם האזנו לנאומו של השייח' ריאד סלאח וגם שמענו את דברי הבלע והשקר של אביו של הטרוריסט. אבל מה שלא שמענו היו דברי פרשנות. הרי "מבט" מצטיין בפרשנויות שלה. משה נגבי מוכן ומזומן, גם אם עניבתו קשורה קצת ברשלנות, לתבוע כתבי אישום, להגדיר כל מעשה שאינו מסכים עמו אידיאולוגית כפשע חמור (גם אחרי שהוכח שאין ראיות לטיעוניו) ולרדת על שופטים, שרים וסתם פוליטיקאים. אין לו מורא. יש גם פרשנים לענייני ספורט, לחדשות החוץ, לענייני ערבים (בחו"ל יש לציין) ולנושאי חברה וכלכלה. פתאום, אין להם פרשן שיסביר לנו מדוע מותר לשייח' סלאח לנאום כך. או להסביר לנו מה המשמעותיות של התנועה האיסלמית בצפון ומה ההשלכות לגבי דו-קיום. האם העתיד קודר או ורוד? האם נראה עוד תושבי מנדה מנסים לרצוח? האם שוב נראה מסגד נוסף הולך ונבנה בהר-הבית? האם סלאח יכנס לבית הסוהר? האם יש לחדש את הממשל הצבאי בגליל? האם קיימת מחתרת (לא, לא של מתנחלים – של ערבים)?

מה פתאום מערכת "מבט" לא הצליחה במשימתה? אולי יש לשלוח את אוהד חמו לגליל במקום ג'נין?