הארץ לא פירסם את תגובתי לרשימתו של משה ארנס
בתגובה על "לא בחזונו של הרצל" מאת משה ארנס ("הארץ", 31.7.07)
ברשימה, מביע משה ארנס את תקוותו שהחוק המוצע שיתיר חכירת קרקעות הקק"ל ליהודים בלבד לא יצלח וזאת, שלטענתו אין קשר בין מהות החוק לבין שליחותה ההומנית של מדינת ישראל לשמש "מקלט". אמנם יש סיבות להתנגד לחוק, יש להודות, אבל קשה להבין את מחשבתו של מר ארנס.
ראשית, בהיעדר חוקה יש לבחון חוקים, בין היתר, במשתמע ממגילת העצמאות. שם אנו קוראים שהיהודים פעלו "לשוב ולהאחז במולדתם העתיקה" ושהמדינה "תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה". המגמה העדכנית להיפטר מאדמות הלאום לטובת אזרחים שמגלים נטיות בדלניות מתגברות ואף גרוע, אדמה שנקנתה בידי יהודים מרחבי העולם במטרה ליישב עליהן יהודים השבים למולדתם כדי להאחז בה, תהווה סתירה למטרת העברת הכספים. אך מהפסקה השניה אפשר בהחלט להבין ששוויון הזכות לאדמה מתייחסת לפיתוח הארץ ואין חובה שגם הבעלות על הקרקעות תועבר.
אבל שנית, האם נוכל ללמוד מדמוקרטיות אחרות בעניין זה? לדעתי, קיימת הקבלה בארה"ב ובקנדה למצב שלנו. שם, הממשלות, לאחר מאבק ארוך, על פי חוק מחזיקות באופן עקרוני בנאמנות בלבד את אדמות השבטים האינדיאנים. במלים אחרות, המדינה שומרת על זכותם של ארזחיה למנוע ממישהו שאינו משתייך לקבוצה, השבט במקרה דנן, לרכוש קרקע. ב ארה"ב, התקבל חוק ב- 1934 האוסר על העברת אדמה שבטית לגורמים שאינם מהשבט. גם בקנדה פועל חוק דומה. זאת אומרת, יש אפליה, אפליה לטובת התושבים המקוריים שבטרם באו כובשים זרים החזיקו בקרקעות. בארצנו, בעלי הקרקעות היו היהודים עוד מלפני אלפיים שנה ויותר. במאה השביעית לספירה באו כובשים זרים. לדעתי, אין כל הגיון להעניק לערבים זכות לקבל מהמדינה את מה שהם ניסו מאות שנים למנוע מיהודים. כל עוד יש אדמות ברחבי המדינה שאינן בבעלות הקק"ל ושהן פנויות, אם בנגב או בגולן או במקומות אחרים, אין כל מניע לאפשר לאזרח שאינו ממלא את כל החובות שלו כלפי המדינה לקבל אדמה לא לו.
ודבר אחרון, קשה לי עם הטיעון שאין בין מטרת החוק המוצע וחזונו של הרצל ולא כלום. מטבעות הלשון "לרכוש מכון-שבת לאומה הישראלית" ו"תחיית ישראל על אדמתו", לדוגמא, במאמרו "ארץ ישראל" ב- 1899, ובעשרות רשימות ונאומים נוספים, דבר ידוע ומוכר הוא. הבה נגשים את החזון של שלום אמת בין כל אזרחי המדינה ולאחר מכן, ורק אז, יש לדון בהתפרקות מנגנון גאולת הקרקע היהודי.
ישראל מידד
שילה
ברשימה, מביע משה ארנס את תקוותו שהחוק המוצע שיתיר חכירת קרקעות הקק"ל ליהודים בלבד לא יצלח וזאת, שלטענתו אין קשר בין מהות החוק לבין שליחותה ההומנית של מדינת ישראל לשמש "מקלט". אמנם יש סיבות להתנגד לחוק, יש להודות, אבל קשה להבין את מחשבתו של מר ארנס.
ראשית, בהיעדר חוקה יש לבחון חוקים, בין היתר, במשתמע ממגילת העצמאות. שם אנו קוראים שהיהודים פעלו "לשוב ולהאחז במולדתם העתיקה" ושהמדינה "תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה". המגמה העדכנית להיפטר מאדמות הלאום לטובת אזרחים שמגלים נטיות בדלניות מתגברות ואף גרוע, אדמה שנקנתה בידי יהודים מרחבי העולם במטרה ליישב עליהן יהודים השבים למולדתם כדי להאחז בה, תהווה סתירה למטרת העברת הכספים. אך מהפסקה השניה אפשר בהחלט להבין ששוויון הזכות לאדמה מתייחסת לפיתוח הארץ ואין חובה שגם הבעלות על הקרקעות תועבר.
אבל שנית, האם נוכל ללמוד מדמוקרטיות אחרות בעניין זה? לדעתי, קיימת הקבלה בארה"ב ובקנדה למצב שלנו. שם, הממשלות, לאחר מאבק ארוך, על פי חוק מחזיקות באופן עקרוני בנאמנות בלבד את אדמות השבטים האינדיאנים. במלים אחרות, המדינה שומרת על זכותם של ארזחיה למנוע ממישהו שאינו משתייך לקבוצה, השבט במקרה דנן, לרכוש קרקע. ב ארה"ב, התקבל חוק ב- 1934 האוסר על העברת אדמה שבטית לגורמים שאינם מהשבט. גם בקנדה פועל חוק דומה. זאת אומרת, יש אפליה, אפליה לטובת התושבים המקוריים שבטרם באו כובשים זרים החזיקו בקרקעות. בארצנו, בעלי הקרקעות היו היהודים עוד מלפני אלפיים שנה ויותר. במאה השביעית לספירה באו כובשים זרים. לדעתי, אין כל הגיון להעניק לערבים זכות לקבל מהמדינה את מה שהם ניסו מאות שנים למנוע מיהודים. כל עוד יש אדמות ברחבי המדינה שאינן בבעלות הקק"ל ושהן פנויות, אם בנגב או בגולן או במקומות אחרים, אין כל מניע לאפשר לאזרח שאינו ממלא את כל החובות שלו כלפי המדינה לקבל אדמה לא לו.
ודבר אחרון, קשה לי עם הטיעון שאין בין מטרת החוק המוצע וחזונו של הרצל ולא כלום. מטבעות הלשון "לרכוש מכון-שבת לאומה הישראלית" ו"תחיית ישראל על אדמתו", לדוגמא, במאמרו "ארץ ישראל" ב- 1899, ובעשרות רשימות ונאומים נוספים, דבר ידוע ומוכר הוא. הבה נגשים את החזון של שלום אמת בין כל אזרחי המדינה ולאחר מכן, ורק אז, יש לדון בהתפרקות מנגנון גאולת הקרקע היהודי.
ישראל מידד
שילה
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה
הירשם תגובות לפרסום [Atom]
<< דף הבית