הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" של "בשבע" גליון 420, 2.12.2010

בכל זאת, תשקורת

אם אדיר זיק ז"ל צדק בהטחת הביטוי שהרבה להשמיע - "תשקורת"? הנה, כותרת ייצוגית מערב הפרסום ב'ויקיליקס': "ארה"ב הזהירה את נתניהו מחשיפה". ומה התברר לכולנו? שישראל לא רק שלא נפגעה מהפרסומים, אלא רק התחזקה במדיניותה ובעמדותיה הביטחוניות והלאומיות.

האירוע הזה עשה עימנו לא מעט טוב: התברר לכולנו שמיתוס 'יצהר-בושהאר' שטופח בידי אנשי תקשורת בכירים ופרשנים, לפיו על ישראל להיכנע לדרישות הפלשתיניות על מנת להגן על ישראל מפני האיום הגרעיני האירני, לא היה נכון. שליטי ערב, כפי שהמסמכים מגלים, דרשו מארה"ב לפעול נגד אירן, ולא התעניינו כלל בהורדת יישובים ובהקפאת בנייה. זה היה מקסם-שווא שנופח כדי לספק את משאלותיהם של מי שביקשו לעקוף את הדמוקרטיה בישראל.

בנוסף, נודע לכולנו מהמסמכים שלא אחרת מאשר ציפי לבני החזיקה בשנת 2007 בדעה שמחמוד עבאס אינו יכול להוביל להסדר קבע. האם פרט כזה לא היה ידוע למקורבי החצר העיתונאית ששמרה עליה וקידמה אותה?

ישראל מידד

הגירסה הראשונית:

האם אדיר זיק ז"ל צדק בהטחת הביטוי שהירבה להשמיע: "תשקורת". הנה, כותרת ייצוגית מערב פרסום החומר שהודלף לאתר "ויקיליקס": "ארה"ב הזהירה את נתניהו מחשיפה". ומה התברר לכולנו? שישראל לא רק שלא 'נפגעה' מהפרסומים אלא רק התחזקה במדיניותה ובעמדותיה הבטחוניות והלאומיות. האירוע הזה עשה עימנו רק טוב. מהצד החיצוני, התברר לכולנו שהציר "יצהר-בושהאר" שטופח בידי אנשי תקשורת בכירים ופרשנים, שעל ישראל להיכנע לדרישות הרשות הפלסטינית על מנת להגן על ישראל מפני האיום הגרעיני האירני ובכך להשיג תמיכה ומה עוד, עלינו לעשות כן כדי לרצות את העולם הערבי והמערבי, לא היה נכון. שליטי ערב, כפי שהמסמכים מגלים, דרשו מארה"ב לפעול נגד אירן ולא התעניינו כלל בהורדת ישובים ובהקפאת בנייה. זה היה מסקם-שווא שנופח כדי לספק את משאלות ליבותיהם של אנשי תקשורת שביקשו לעקוף את הדמוקרטיה בישראל. ומהצד הפנימי, נודע לכולנו שלא אחת אלא ציפי לבני החזיקה בשנת 2007 בדעה שמחמוד עבאס אינו יכול להוביל להסדר קבע. האם פרט כזה לא היה ידוע למקורבי החצר העיתונאי ששמרה עליה וקידמה אותה, או לפחות את תדמיתה על מנת להגשים את שאיפותיהם האידיאולוגיות האשיות של התשקורת?

והנה עוד דוגמא לרמה המוסרית-הערכית הירודה של חלקים נכבדים של התקשורת הישראלית: מכון ון-ליר, במשותף עם הקרן החדשה לישראל (אם כי, באנגלית, זה יוצא 'הקרן לישראל חדשה'), קיים מפגש השבוע בנושא "הפגיעה בחופש העיתונות ובחופש הביטוי". תרתי דסתרי ממש. אם יש פגיעה בחופש כלשהו, זו הפגיעה של אנשי תקשורת מרכזיים ומשפיעים על הדמוקרטיה הישראלית. למשל, לקראת שמיעת ערעורה של אילנה דיין בפרשת סרן ר', אמנם דורית בייניש החליטה שלא להצטרף לצוות השופטים אבל "מוסף הארץ" פירסם עליה כתבת פרופיל מחמיאה וגדולה להאדירה. ועוד, הנה כמה מלים מהעיתונאי ההזוי גדעון לוי שכוונו אל עמיתיו לקראת כנס אילת לפני שבועיים: "...המצרך הכי נדיר אצלנו הוא אומץ הלב. הציבור לא רוצה לדעת על הכיבוש? לא נספר לו. הציבור לא רוצה לדעת את האמת על "עופרת יצוקה"? לא נפריע את מנוחתו. אין כל צורך בדובר צה"ל, הוא נמצא בקרבנו...עיתונות ש...מעלה בתפקידה בסיקור הכיבוש: היא המשת"פית הגדולה ביותר שלו." הייתם מאמינים בשקר הזה?