הדיווחים והפרשנויות על העסקה התמקדו כרגיל במאבק הפנים-מפלגתי והפנים-ממשלתי, לפי הכלל התקשורתי הישראלי שהחדשות הן דרמה - הצגה של מאבקים אישיים והתמודדויות על רקע אידיאולוגי, ולא עניין של גורל של העם. המסגור של הסיפור הופך להיות 'האם יהיה לנתניהו רוב בקבינט/בממשלה/במפלגה?' ו'מי חותר נגדו כדי להחליף אותו', במקום ניתוח של 'מה טוב לישראל'. התקשורת לא פרשנה צדדים רבים של המהלכים המדיניים האחרונים, וגם בידי כותבי מאמרי הדעות הדבר נעשה במידה מועטה. במקום זאת התמסרה השכבה המקצועית של העיתונאים לסינון המידע דרך עמדותיה הפוליטיות האישיות. התוצאה: צרכני התקשורת יצאו נפסדים בלי מידע מספיק, בלי דיון במכלול הפרטים וללא הבנה של ההשלכות הצבאיות, הכלכליות והמדיניות.
הקול היחיד בתקשורת שטרח לנתח את פרטי העסקה שנרקמה בין ראש הממשלה לממשל האמריקני ולהעמיד אותה במבחן התועלתני, הערכי והמהותי, לא בא מהמחנה המוסרי וההומני של השמאל. אמנם מדובר על יהודי ממתנגדי מפעל ההתיישבות, אבל לא מהטעמים של השמאל הישראלי. אדם זה לא נמנה על מפלגת העבודה, מר"צ, השמאל הלאומי או חוגי האנרכיסטים והרדיקלים. בתקשורת הישראלית דבריו הופיעו רק בתרגום, כי האיש שיצא חוצץ נגד ה'דיל' הוא שגריר ארה"ב בישראל לשעבר, דן קרצר, יהודי שומר מסורת בוגר 'ישיבה אוניברסיטי', שפרסם מאמר דעות בעיתון המכובד 'וושינגטון פוסט'.
שלא תטעו: מהלכיה של ישראל בהקמת היישובים ביו"ש נחשבת בעיניו של קרצר כ"שיקול רע", ולדעתו אל לה לארה"ב "לתגמל את ישראל" על מנת לפתות אותה שלא להמשיך בבנייה ביו"ש. אבל שלא כמו רוב רובה של התקשורת הישראלית, אשר הדחף לסילוק המתנחלים הוא המדרבן את כישוריהם העיתונאיים, מה שמפחיד את קרצר הוא מערכת היחסים האסטרטגית בין ארה"ב לבין ישראל, שכעת כאילו מוצעת למכירה.
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה
הירשם תגובות לפרסום [Atom]
<< דף הבית