הקטע שלי במיקרוסקופ

לא כל ההתחלות קשות

בגליון "סופשבוע" של עיתון "מעריב" מיום 17.8, חמישה עמודים נמסרו לנעה ידלין כדי להביא לקוראים את סיפורו של אמנון לוי לקראת המחזה החדש שלו, "בלאדי". אחרי "חברון" של תמיר גרינברג ולפני "אלטלנה" של מוטי לרנר, מגיע לנו "בילאדי" של לוי. יפה שאיש תקשורת יכול לדלג בין התחומים השונים של "התרבות" הישראלית העכשווית.

ללוי, סרבן מלחמה (זאת אומרת, הוא סרב להשתתף בהנחיית תוכנית יומית בערוץ 10 בקיץ 2006 כי אותה מלחמה הייתה, לדבריו, "אידיוטית...לא מוסרית"), תולדות מסך של למעלה מ- 10 שנים, גם בצד האקטואליה והחדשות וגם בצד של הבידור. במחזה החדש, בעל מסעדה מנסה להחיות גפן ביזנטי יחד עם פועליו הערביים. "זה מחזה שהמשמעות הפוליטית שלו ברורה", אומר לוי, "זה משל הכרם...הדעות שלי בנושא הסכסוך הרבה יותר קיצוניות ופרובוקטיביות...", ולוי מדגים: "אני חושב שעשו חוסר צדק עם טלי פחימה...90 אחוז [מהאשמה] התברר כלא נכון".

ומי שיטרח ויקרא את כל הכתבה גם יגלה פרט ביוגרפי משמעותי, משמעותי פוליטי ואידאולוגי: "הוא התחיל את דרכו כדובר מפ"ם". אז, לא כל ההתחלות קשות, אה?