מכתבי היום בעיתון הארץ

כמה לוותר?

בתגובה על "הר הבית לידיהם" מאת עקיבא אלדר ("הארץ", 19.8)

יש לשאול מדוע יוותרו ערבים "פרגמטים", בהנחה שיש כאלה, לפי גישתו של עקיבא אלדר, על זכות השיבה? הרי הוכח להם על ידי אלדר שאם נאבקים מספיק זמן, אם שוללים מהיהודים בכל פורום בינלאומי אקדמי או דיפלומטי לא רק את הזכות אלא גם קשר דתי ותרבותי להר הבית, אם משחיתים כל זכר להיסטוריה היהודית במקום ואם גם נעזרים בממשלות ישראל המונעות כל מעשה של הזדהות יהודית עם המקום, הרי בכל זאת היהודים מתקפלים ומוותרים.

עוד קצת לחץ, עוד קצת שקרים, עוד קצת אלימות פה ושם, ועקיבא אלדר ודומיו יציעו שגם ביחס לזכות השיבה יש לעשות ויתור וירטואלי נוסף. זה לא עניין של פרגמטיות, אלא של היגיון כפי שהוא נתפש בידי הערבים.

ישראל מידד

שילה

===================

והנה הנוסח המלא המקורי
:


עמדותיו של עקיבא אלדר הן קיצוניות אך עומד לו העקרון הדמוקרטי של חופש הביטוי. אבל גם רשימה מתונה, וכל שכן קיצונית כמו של אלדר בה הוא הציע להעביר את הריבונות על הר-הבית לידי "הפלשתינאים" (אם כי לא ברור אם לפת"ח או לחמאס), חייבת להתבסס על מינימום של שיקול רציונלי והערכת מצב בסבירות.

ולכן, יש לשאול מדוע יוותרו ערבים "פרגמטים", בהנחה שיש כאלה, על פי גישתו של אלדר, על זכות השיבה? הרי הוכח להם ע"י אלדר שאם נאבקים מספיק זמן, אם שוללים מהיהודים בכל פורום בינלאומי אקדמי או דיפלומטי לא רק את הזכות אלא גם קשר דתי ותרבותי להר-הבית, אם משחיתים כל זכר להיסטוריה היהודית במקום ואם גם נעזרים ע"י ממשלות ישראל המונעים כל מעשה של הזדהות יהודית עם המקום, הרי בכל זאת היהודים מתקפלים ומוותרים. הלא עוד קצת לחץ, עוד קצת שקרים, עוד קצת אלימות פה-ושם, ועקיבא אלדר ודומיו יציעו שגם לגבי זכות השיבה יש לעשות ויתור וירטואלי נוסף. זה לא עניין של פרגמטיות אלא של הגיון כפי שהוא נתפס בידי הערבים.