טור ביקורת התקשורת בשבועון בשבע

פירטים עם רישיון
מאת אלי פולק וישראל מידד

הפירטים

רבות נכתב על תחנות הרדיו הפיראטי. הביטוי מתייחס לאלה שמפעילים משדרים ללא רישיון. משום מה הוא לא כולל את אלה שיש להם רישיון, אך מפעילים את המשדרים שלהם בעוצמה שעוברת בהרבה את המותר על פי חוק. למשל, 'רדיו ללא הפסקה', תחנה שיש לה מספיק כסף כדי להעסיק את גבי גזית ועוד כמה 'כוכבים'. הזיכיון שלה כולל את אזור גוש דן בלבד, אך היא משדרת ממבואות חיפה בצפון עד אשדוד בדרום ומבואות ירושלים במזרח. והיא לא יחידת סגולה.
מעניין מדוע אף אחד לא מנסה לאכוף עליהם את החוק, להכריז שהם עבריינים, לדרוש מהם לפצות את הציבור על גזל המשאב היקר הקרוי תדרי הרדיו ואף למנוע מהם לקבל זיכיון מחודש בגין היותם עבריינים. אולי הפורום המשפטי למען ארץ ישראל ירים את הכפפה?

זמרת הארץ

יו"ר אמ"י (אגודת אמני ישראל), יענקל’ה מנדל, אשר השתתף בדיון בנושא מצב המוסיקאים בארץ, קבל על חוסר יחס בחלוקת תקציבים לקידום מה שהוא מכנה "המוסיקה הישראלית". כדי להשפיע על הממשלה בעניין הכספי הוא אף דרש מהנוכחים בכנס "לעלות על אוטובוסים, לצאת להפגין, לעשות רעש ולהבעיר צמיגים. במדינה שלנו בלי צעקות לא נקבל כלום".

אלא שלמנדל יש עוד עניין המציק לו. לטענתו, תחנת גלגל"צ איננה מוכנה לבטל את שיטת ה'פלייליסט' הנוגדת, להבנתו, את האינטרס הציבורי אותו היא אמורה לשקף. הוא אף מוכן להגיש בג"ץ כדי לאלץ את התחנה לשנות את הנהלים שלה. "לא ייתכן שתחנה הממומנת מכספינו, תשמיע טווח מאוד צר של מוסיקה ישראלית", אמר והוסיף: "החוק מדבר על ייצוג הגוונים השונים של המוסיקה בישראל".

עד כאן אין לנו כל ויכוח או מחלוקת עם מנדל. אבל מה עם מוסיקה יהודית? מוסיקה של אמנים צעירים שיוצרים צלילים שמחים ומלאי-תוכן ואפילו בהתאם לרוח הזמן ולפי קצב עכשווי, אבל היא מוסיקה יהודית כלומר חסידית, או רוחנית או שמילותיה באות מהתנ"ך, מן המדרש וממקורות יהודיים אחרים? אין לטפח אותה? אין לתת לה מקום משמעותי ברצועה ציבורית?

אז, יענקל'ה, הבה ניתן לקולות רבים להישמע מעל גלי האתר.

דמוקרטיה בתרי זוזי

כבר לפני שנה התייחסנו ליוזמתה של שופטת (והיום נשיאת) בית המשפט העליון, דורית בייניש, לבטל את שידורי תעמולת הבחירות והבענו את דעתנו שצעד כזה ירוקן מתוכן את השוויון להיבחר, ערך אשר בית המשפט העליון פסק שהוא עולה אפילו על חופש הביטוי.

בדיון לפני שבוע, בוועדת החוקה, חוק ומשפט בכנסת דווח שנציגי זכייניות ערוץ 2 אמרו כי על המפלגות המתמודדות לכנסת לשלם על זמן האוויר של שידורי התעמולה. שופט בית המשפט העליון בדימוס, מישאל חשין, תמך בגישה זו. מתברר שקיימת הצעת חוק של ח"כ הרב יצחק לוי (האיחוד הלאומי-מפד"ל) אשר מקדמת קיצוץ זמן שידורי תעמולת הבחירות לכנסת בטלוויזיה וברדיו ועל זה אין לבוא בטרוניה. אך לחילופין עומדת על הפרק הצעה לביטול מוחלט של השידורים בתמורה לגיבוש הסדר שיאפשר קנייה של זמן שידור, כמקובל במדינות המערב.

בהתייחסותו להצעת ח"כ לוי על קיצוץ זמני השידור בשליש, שאל חשין: "למה לקצץ בשליש? לבטל את זה לגמרי". בקשר לתשלום, הוסיף חשין: "משניתן מימון מאוצר המדינה למפלגות, אינני רואה טעם מדוע לא תשלמנה עבור זמן המסך הניתן להן".

אין לנו אלא לחזור על עמדתנו העקרונית בנושא זה שהתוצאה הוודאית של חוק זה תהיה מסירת השליטה בדמוקרטיה הישראלית בידי שניים: או למי שיש לו כסף רב יותר מכל מפלגה אחרת (עיין ערך גאידמק), או לידי מי שהברנז'ה רוצה לקדם בגלל זהות של סדר-יום השקפתי-פוליטי אישי. הרעיון הפשוט שיש לתת בידי המתמודדים כלי ישיר ובלתי אמצעי לתקשר עם הציבור, כנראה לא נהיר לכל אלה שרוממות הדמוקרטיה בגרונם.

נציין שהשיטה הנהוגה בישראל פועלת במדינות רבות וביניהן אנגליה, ניו-זילנד, צרפת, קנדה ועוד. אם החוק יתקבל, הוא יסתור חוק יסוד במדינת ישראל אשר קובע שתתנהלנה בחירות שוויוניות. מעניין יהיה לראות מה תהיה עמדת בג"צנו, אם וכאשר חוק אנטי דמוקרטי זה יעבור בכנסת.

קיצוצים ברשות השידור

לאחרונה אנו שומעים על משבר כספי חמור ברשות השידור. הגרעון עומד על למעלה מ-150 מיליון שקלים. מי זוכר את יוסף בראל, מנכ"ל רשות השידור שהודח מתפקידו על ידי ראש ממשלתנו? בראל קיצץ והצליח. הוא הקטין את מצבת כוח האדם ברשות וגם דאג לתקציב מאוזן. אין פלא שהברנז'ה דרשה ואף קיבלה את ראשו. אז מה עושים? כרגיל במדינת ישראל, מציעים לקצץ אצל החלשים. אפשר לחסוך המון כסף, אולי 10 מיליון שקלים, אם סוגרים את רדיו רק"ע, מורשת, אנגלית, וערבית. אך המקור האמיתי להפסדים, קרי הטלוויזיה, אשר אוכלת כל חלקה טובה, איננה מוכן להתייעל וגם רמתה איננה מי יודע מה. אך היא פרה קדושה. האם מישהו במדינה ירגיש חסרון ניכר אם יסגרו אותה לחצי שנה?

בשם אומרם:

"... חשוב להזכיר לזכיינים בערוץ 2 כמו גם לראש המועצה של הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו אזורי וחבריה. אלה האחרונים אמורים לשרת את בעל הבית האמיתי של הערוץ, את הציבור על רבדיו השונים. תדרי השידור היו ונשארו נכס ציבורי. ככל שעוצמת ההון של 'רשת' ו'קשת' מרשימה ואף מפחידה, הן עדיין כפופות לתנאי הזיכיון המקורי" (פרופ' דן כספי, YNET, 3.6.07).


"בקול ישראל [רשת ב' ב-1999-2000] ישבו באולפן שלושה עורכי חדשות, עם בנים בלבנון, והחליטו שצריך להוציא את הצבא מלבנון" (חנן נווה, כנס תקשורת, חיפה, 4.6.07, /www.nrg.co.il