לא צריך להיות שומר מצוות להבין את חשיבות הר-הבית
לא בריבונות האל
מאת שלמה אבינרי
הרעיון להפקיד את האגן הקדוש של ירושלים בידי סמכות שמים הוא מתכון לאסון
סוגיית ירושלים היא ללא ספק האגוז הקשה ביותר לפיצוח בכל ניסיון להגיע להסכם ישראלי-פלשתיני. בין הרעיונות שחוזרים ועולים לקראת ועידת הפסגה האזורית בנובמבר היא ההצעה להוציא את "האגן הקדוש" בירושלים מתחולתה של איזו ריבונות שהיא, ישראלית או פלשתינית, ולהפקיד את הפיקוח עליו בידי נציגי שלוש הדתות. הריבונות, כך נאמר, תהיה "בידי האל".
אפשר להבין את מצוקתם של מחפשי הפתרון לירושלים; אך הכיוון שהם מחפשים רחוק מלתת תשובה לקשיים הקיימים. הסיבה העיקרית שבגינה יש לפקפק ביעילות הדרך המוצעת היא העובדה שהמערכת הבינלאומית - לפחות מאז שלום וסטפליה משנת 1648 - בנויה על עיקרון הריבונות הטריטוריאלית. עקרון זה אינו רק מפקיד את הסמכות העליונה בטריטוריה בידי גוף מוגדר אחד - המדינה השלטת - אלא גם מטיל עליו את האחריות להפעלתה של הסמכות הזאת ולנשיאה בתוצאות הכרוכות בכך.
לא מקרה הוא ששום סכסוך טריטוריאלי או בין-מדינתי לא נפתר על ידי הפקדת הריבונות בידי גופים על-מדינתיים או על ידי השארת שאלת הריבונות כשאלה עמומה. בכל מקום שנעשה ניסיון כזה, הוא נכשל. אין במערכת הבינלאומית אזור מיושב שאין בו למישהו ריבונות, שהרי שאלת הריבונות פירושה מי מוסמך להפעיל כוח באורח לגיטימי.
ראשית, יש להבין כי מושג "ריבונות האל" אינו בר-ביצוע: אפשר כי ריבונו של עולם הוא שליט כל הבריאה, אך עד היום לא עלה בידו להקים כוח משטרתי או צבאי אפקטיווי המסוגל לאכוף את סמכותו עלי אדמות.
שנית, לאף אחת משלוש הדתות המונותיאיסטיות אין גוף לגיטימי אחד המוסמך לדבר בשם כל מאמיניה. אין בעולם נציג מוסמך של הדת הנוצרית: הוותיקן מייצג אך ורק את הקתולים. אין להניח כי הכנסיות האורתודוקסיות למיניהן, או עשרות הכנסיות הפרוטסטנטיות ברחבי העולם, יסכימו שהוותיקן ייצג את הנצרות או שכולם יהיו מסוגלים להתאחד. מי שרוצה לראות כיצד "הנוצרים" מנהלים משהו במשותף, שיילך לכנסיית הקבר, שם מתקוטטים זה דורות קתולים ואורתודוקסים, קופטים ואתיופים, ורק שוטרים מבחוץ (כיום ישראלים, בעבר ירדנים, בריטים ועותומאנים) מונעים חילופי מהלומות.
אותו דבר במה ששייך לאיסלאם: בעת ששיעים וסונים רוצחים אלה את אלה בעיראק, וסונים מפוצצים את המסגדים הקדושים ביותר של השיעים בכרבלה ובסמארה, ולהפך, קשה לתאר מסגרת כלל-איסלאמית אחת המסוגלת ליטול על עצמה אחריות. אין צורך להזכיר כי גם מבחינת הדת היהודית, אין גוף כלל-עולמי המקובל על כל פלגיה. ברור שהרבנות הראשית, שהיא גוף ישראלי, לא תוכל להיות הגוף היציג היהודי.
יתר על כן: הרי דווקא בחוגים דתיים - מוסלמים כיהודים - קבוצות דתיות רדיקליות הן המכשול העיקרי להשכנת שלום. להפקיד דווקא בידיהם סמכות במקום הרגיש ביותר בעולם מבחינה דתית הוא פתח לפורענות.
בהקשר הירושלמי, כל פתרון חייב לתת תשובה חד-משמעית לעשרות שאלות מעשיות, כגון מי ימנע התפרצות של קיצונים יהודים להר הבית או מי יפזר מוסלמים המנסים ליידות אבנים ביהודים המתפללים ליד הכותל.
דרוש פתרון יצירתי במקומות הקדושים בירושלים, אך הוא יחייב הפקדת השליטה בידי מי שמסוגל לשמור על מה שיוסכם עליו. אפשר לחשוב על כל מיני אפשרויות של שליטה ישראלית-פלשתינית משותפת (אולי עם אלמנטים ירדניים או סעודיים). אך הפקדת העניין בידי גופים דתיים אינה חלק מהפתרון, אלא רק תעצים את הבעיות הקיימות.
מאת שלמה אבינרי
הרעיון להפקיד את האגן הקדוש של ירושלים בידי סמכות שמים הוא מתכון לאסון
סוגיית ירושלים היא ללא ספק האגוז הקשה ביותר לפיצוח בכל ניסיון להגיע להסכם ישראלי-פלשתיני. בין הרעיונות שחוזרים ועולים לקראת ועידת הפסגה האזורית בנובמבר היא ההצעה להוציא את "האגן הקדוש" בירושלים מתחולתה של איזו ריבונות שהיא, ישראלית או פלשתינית, ולהפקיד את הפיקוח עליו בידי נציגי שלוש הדתות. הריבונות, כך נאמר, תהיה "בידי האל".
אפשר להבין את מצוקתם של מחפשי הפתרון לירושלים; אך הכיוון שהם מחפשים רחוק מלתת תשובה לקשיים הקיימים. הסיבה העיקרית שבגינה יש לפקפק ביעילות הדרך המוצעת היא העובדה שהמערכת הבינלאומית - לפחות מאז שלום וסטפליה משנת 1648 - בנויה על עיקרון הריבונות הטריטוריאלית. עקרון זה אינו רק מפקיד את הסמכות העליונה בטריטוריה בידי גוף מוגדר אחד - המדינה השלטת - אלא גם מטיל עליו את האחריות להפעלתה של הסמכות הזאת ולנשיאה בתוצאות הכרוכות בכך.
לא מקרה הוא ששום סכסוך טריטוריאלי או בין-מדינתי לא נפתר על ידי הפקדת הריבונות בידי גופים על-מדינתיים או על ידי השארת שאלת הריבונות כשאלה עמומה. בכל מקום שנעשה ניסיון כזה, הוא נכשל. אין במערכת הבינלאומית אזור מיושב שאין בו למישהו ריבונות, שהרי שאלת הריבונות פירושה מי מוסמך להפעיל כוח באורח לגיטימי.
ראשית, יש להבין כי מושג "ריבונות האל" אינו בר-ביצוע: אפשר כי ריבונו של עולם הוא שליט כל הבריאה, אך עד היום לא עלה בידו להקים כוח משטרתי או צבאי אפקטיווי המסוגל לאכוף את סמכותו עלי אדמות.
שנית, לאף אחת משלוש הדתות המונותיאיסטיות אין גוף לגיטימי אחד המוסמך לדבר בשם כל מאמיניה. אין בעולם נציג מוסמך של הדת הנוצרית: הוותיקן מייצג אך ורק את הקתולים. אין להניח כי הכנסיות האורתודוקסיות למיניהן, או עשרות הכנסיות הפרוטסטנטיות ברחבי העולם, יסכימו שהוותיקן ייצג את הנצרות או שכולם יהיו מסוגלים להתאחד. מי שרוצה לראות כיצד "הנוצרים" מנהלים משהו במשותף, שיילך לכנסיית הקבר, שם מתקוטטים זה דורות קתולים ואורתודוקסים, קופטים ואתיופים, ורק שוטרים מבחוץ (כיום ישראלים, בעבר ירדנים, בריטים ועותומאנים) מונעים חילופי מהלומות.
אותו דבר במה ששייך לאיסלאם: בעת ששיעים וסונים רוצחים אלה את אלה בעיראק, וסונים מפוצצים את המסגדים הקדושים ביותר של השיעים בכרבלה ובסמארה, ולהפך, קשה לתאר מסגרת כלל-איסלאמית אחת המסוגלת ליטול על עצמה אחריות. אין צורך להזכיר כי גם מבחינת הדת היהודית, אין גוף כלל-עולמי המקובל על כל פלגיה. ברור שהרבנות הראשית, שהיא גוף ישראלי, לא תוכל להיות הגוף היציג היהודי.
יתר על כן: הרי דווקא בחוגים דתיים - מוסלמים כיהודים - קבוצות דתיות רדיקליות הן המכשול העיקרי להשכנת שלום. להפקיד דווקא בידיהם סמכות במקום הרגיש ביותר בעולם מבחינה דתית הוא פתח לפורענות.
בהקשר הירושלמי, כל פתרון חייב לתת תשובה חד-משמעית לעשרות שאלות מעשיות, כגון מי ימנע התפרצות של קיצונים יהודים להר הבית או מי יפזר מוסלמים המנסים ליידות אבנים ביהודים המתפללים ליד הכותל.
דרוש פתרון יצירתי במקומות הקדושים בירושלים, אך הוא יחייב הפקדת השליטה בידי מי שמסוגל לשמור על מה שיוסכם עליו. אפשר לחשוב על כל מיני אפשרויות של שליטה ישראלית-פלשתינית משותפת (אולי עם אלמנטים ירדניים או סעודיים). אך הפקדת העניין בידי גופים דתיים אינה חלק מהפתרון, אלא רק תעצים את הבעיות הקיימות.
תוויות: הר הבית
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה
הירשם תגובות לפרסום [Atom]
<< דף הבית