שכתוב היסטוריוגרפי
יצא ספר חדש מטעם משרד הבטחון:
אבל יש בעיה, במיוחד בעמ' 48
כפי שאתם יכולים לקרוא בעצמכם יש כאן כתיבה סובייטית באופי של איך להעלים היסטוריה
עמ' 48 מוקדש כולו להפלמ"ח ומצורף השיר "רבותי ההיסטוריה חוזרת" בו מופיעים משפטים על הפלמ"ח ויש לשים לב במיוחד לבית השני מהסוף, המזכיר את תפקידו של הפלמ"ח ב"סיזון" כשבטכסט של הספר אין אזכור לחלק זה ברזומה של הפלמ"ח אם כי כתוב שם שהאצ"ל נרדף קשות על-ידי...הבריטים!.
הפלמ"ח מוזכר בעוד כמה עומדים ומשום מה, שני הארגונים האחרים נעלמו
עמ' 50 מוקדש לשחרור צפת על ידי הפלמ"ח.
עמ' 52 מוקדש לפעילות של המטה הכללי של ההגנה המרכז כוחות ופורץ את הדרך לירושלים תמונות של משוריינים שרופים והשיר באב אל ואד.
עמ' 60 המוקדש ללהקות הצבאיות של צה"ל פותח בהיסטוריה של הציזבטרון כיחידה שהוקמה על ידי הפלמ"ח והיוותה את הבסיס ללהקות הצבאיות.
בנוסף לפרק זה ניתן עוד למצוא שלל התייחסויות לפלמ"ח גם בפרקים נוספים. בפרק העוסק ב"אהבת הנוף, הצומח והחי" ניתן למצוא את ההתייחסויות הבאות:
בעמ' 100 מובא הסיפור ההירואי כיצד הפלמ"ח פורץ למחנה מעפילים בעתלית כופת את השומרים הערבים ומבריח את המעפילים שנעצרו.
בעמ' 101 איש הפלמ"ח חיימקה לבקוב מספר על שליחות חשאית מטעם המוסד בעירק עם הקשר לכורדים.
בפרק העוסק ב"תפילה תקווה זיכרון וגעגוע בהוויה הישראלית" מופיע שיר הרעות (עמ' 200) ובו מסופר כיצד המחבר חיים גורי איש הפלמ"ח כתב את השיר כי רצה לתאר את הצבר האופייני.
עם כל הכבוד, ויש לי, לפלמ"ח, עוד כמה דברים בוצעו כאן אשר תרמו לגיורש הבריטים מן הארץ ואף בתקופה שהייתה תנועת המרי העברי כשכל שלשת ארגוני המחתרת פעלו בתאיום יחד.
מי שמחפש את ההתייחסות לאצ"ל ולח"י בספר ימצא אותה בעמ' 48 הנ"ל בה המחבר מספר על כל ארגון בשני משפטים בלבד וקובע כי "האצ"ל פעל כאירגון טרור והוציא להורג חיילים בריטים". על הלח"י נכתב "היה קיצוני בפעולותיו אף יותר מהאצ"ל. ביצע מעשי רצח של שוטרים, וחיילים ובכירים בריטים". מעניין לקרוא כי כאשר המחבר מספר על חיסולו של יאיר שטרן בידי הבריטים לאחר שנתפס על ידם הוא משתמש במונח "הרגו אותו" ולא רצח כפי שהוא מתאר את פעילות הלח"י והאצ"ל כלפי הבריטים.
בנוגע לזיהוי הפוליטי הרי שבעוד ההגנה "היה כפוף למוסדות הפוליטיים המרכזיים ובעיקר לתנועת העבודה" (מונחים מאד ניטרליים) הרי שהאצ"ל "היה כפוף לתנועה הרביזיוניסטית" ומדגיש "הימנית". יש לזכור שבין השנים 1934 עד 1937, בעצם היה זה ארגון ה"הגנה" שהיה מחתרת סקטוראלית בעוד על האצ"ל מונה מועצה ציבורית שכללה מזרחי, הציונים הכללים, המחנה האזרחי והתימנים.
כל הפרק כמובן מספר בעיקר על ההגנה שבה היו "רבבות אנשים" בתוך הפרק כמובן מסופר על הפלמ"ח כיצד איבד 20 אחוז מחייליו במלחמת העצמאות וכמה מפקדיו היו התשתית הצבאית של צה"ל והפכו למפקדיו כמו: רבין, רפול, בר לב, מוטה גור ועוד'. וכמובן שמי שלא מבין את חשיבות הפלמ"ח ממהר המחבר להבהיר כי "כאשר הוקם צה"ל הכח הגדול ביותר היה הפלמ"ח.
ואין שום מקום בספר לאזכור של מנחם בגין כתור מפקד האצ"ל.
ותודה למ.פ-ש.
אבל יש בעיה, במיוחד בעמ' 48
כפי שאתם יכולים לקרוא בעצמכם יש כאן כתיבה סובייטית באופי של איך להעלים היסטוריה
עמ' 48 מוקדש כולו להפלמ"ח ומצורף השיר "רבותי ההיסטוריה חוזרת" בו מופיעים משפטים על הפלמ"ח ויש לשים לב במיוחד לבית השני מהסוף, המזכיר את תפקידו של הפלמ"ח ב"סיזון" כשבטכסט של הספר אין אזכור לחלק זה ברזומה של הפלמ"ח אם כי כתוב שם שהאצ"ל נרדף קשות על-ידי...הבריטים!.
הפלמ"ח מוזכר בעוד כמה עומדים ומשום מה, שני הארגונים האחרים נעלמו
עמ' 50 מוקדש לשחרור צפת על ידי הפלמ"ח.
עמ' 52 מוקדש לפעילות של המטה הכללי של ההגנה המרכז כוחות ופורץ את הדרך לירושלים תמונות של משוריינים שרופים והשיר באב אל ואד.
עמ' 60 המוקדש ללהקות הצבאיות של צה"ל פותח בהיסטוריה של הציזבטרון כיחידה שהוקמה על ידי הפלמ"ח והיוותה את הבסיס ללהקות הצבאיות.
בנוסף לפרק זה ניתן עוד למצוא שלל התייחסויות לפלמ"ח גם בפרקים נוספים. בפרק העוסק ב"אהבת הנוף, הצומח והחי" ניתן למצוא את ההתייחסויות הבאות:
בעמ' 100 מובא הסיפור ההירואי כיצד הפלמ"ח פורץ למחנה מעפילים בעתלית כופת את השומרים הערבים ומבריח את המעפילים שנעצרו.
בעמ' 101 איש הפלמ"ח חיימקה לבקוב מספר על שליחות חשאית מטעם המוסד בעירק עם הקשר לכורדים.
בפרק העוסק ב"תפילה תקווה זיכרון וגעגוע בהוויה הישראלית" מופיע שיר הרעות (עמ' 200) ובו מסופר כיצד המחבר חיים גורי איש הפלמ"ח כתב את השיר כי רצה לתאר את הצבר האופייני.
עם כל הכבוד, ויש לי, לפלמ"ח, עוד כמה דברים בוצעו כאן אשר תרמו לגיורש הבריטים מן הארץ ואף בתקופה שהייתה תנועת המרי העברי כשכל שלשת ארגוני המחתרת פעלו בתאיום יחד.
מי שמחפש את ההתייחסות לאצ"ל ולח"י בספר ימצא אותה בעמ' 48 הנ"ל בה המחבר מספר על כל ארגון בשני משפטים בלבד וקובע כי "האצ"ל פעל כאירגון טרור והוציא להורג חיילים בריטים". על הלח"י נכתב "היה קיצוני בפעולותיו אף יותר מהאצ"ל. ביצע מעשי רצח של שוטרים, וחיילים ובכירים בריטים". מעניין לקרוא כי כאשר המחבר מספר על חיסולו של יאיר שטרן בידי הבריטים לאחר שנתפס על ידם הוא משתמש במונח "הרגו אותו" ולא רצח כפי שהוא מתאר את פעילות הלח"י והאצ"ל כלפי הבריטים.
בנוגע לזיהוי הפוליטי הרי שבעוד ההגנה "היה כפוף למוסדות הפוליטיים המרכזיים ובעיקר לתנועת העבודה" (מונחים מאד ניטרליים) הרי שהאצ"ל "היה כפוף לתנועה הרביזיוניסטית" ומדגיש "הימנית". יש לזכור שבין השנים 1934 עד 1937, בעצם היה זה ארגון ה"הגנה" שהיה מחתרת סקטוראלית בעוד על האצ"ל מונה מועצה ציבורית שכללה מזרחי, הציונים הכללים, המחנה האזרחי והתימנים.
כל הפרק כמובן מספר בעיקר על ההגנה שבה היו "רבבות אנשים" בתוך הפרק כמובן מסופר על הפלמ"ח כיצד איבד 20 אחוז מחייליו במלחמת העצמאות וכמה מפקדיו היו התשתית הצבאית של צה"ל והפכו למפקדיו כמו: רבין, רפול, בר לב, מוטה גור ועוד'. וכמובן שמי שלא מבין את חשיבות הפלמ"ח ממהר המחבר להבהיר כי "כאשר הוקם צה"ל הכח הגדול ביותר היה הפלמ"ח.
ואין שום מקום בספר לאזכור של מנחם בגין כתור מפקד האצ"ל.
ותודה למ.פ-ש.
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה
הירשם תגובות לפרסום [Atom]
<< דף הבית