הטור שלי בגליון #330 של בשבע

הנחות לחברים/ ישראל מידד

בתוכנית שאותה הנחה מנשה רז בערוץ הראשון כשלצידו שלומי אלדר, התארחו לפני מספר שבועות חברי הפאנל: דני רוטשילד, סופייאן אבו-זיידה ואפריים הלוי בנושא עזה.

רוטשילד הוצג לצופים בכתובית "מתאם פעולות בשטחים" בלבד. לאלוף במילואים רוטשילד, כידוע, יש גם תואר פוליטי: הוא פעיל מרכזי ובכיר בארגון השמאל הקיצוני 'המועצה לשלום ולביטחון'. גם אבו-זיידה קיבל הנחה: לא צוינה עובדת היותו פעיל מרכזי בארגון הטרור פת"ח לפני שהיה לחביבם של אנשי תקשורת רבים הודות לעברית המצוינת בפיו. הצופים בתוכנית לא קיבלו איפוא מידע מלא ומדויק, למרות שבמסמך 'נקדי' ישנו סעיף מפורש המחייב ליידע את הצופה על הזיהוי הפוליטי של המרואיין.

מעבר לכך, התוכנית לא הייתה הוגנת, לא מאוזנת ושימשה אמתלה לדרבון הממשלה לנהל מו"מ ישיר עם חמאס. כל שלושת האורחים ייצגו עמדה ברורה של צד אחד של הקשת הפוליטית. כדי להמחיש את הדבר, הבה נחשוב על דיון בנושא חברון עם דניאלה וייס, דני דיין ומשה יעלון ועוד עם עיתונאי אורח מ'בשבע'. אתם יכולים לדמיין דבר כזה?

הממונה על קבילות הצבור כתב בתשובה שאני "ממהר ומחלק תארים לאנשים ולארגונים, תארים שאין להם בסיס או שחר". כל חבריה של המועצה לשלום וביטחון "הם אנשים שראוי להצדיע לפועלם", ולכן, התואר 'ארגון שמאלני קיצוני' לדבריו "אין לו בסיס כלל". על אפרים הלוי הוא מדלג כמו גם על חוסר האיזון. אבל מר שפיגלמן ממשיך: "קביעתך שסופיין אבו-זיידה הינו פעיל טרור - הרי אם יש בידך מידע כזה, מן הראוי שתמהר ותמסור אותו לידי השב"כ - למה להסתפק במכתב לנציב הקבילות?" ולכן, "אין לתלונתך כל שחר". אז כדאי להזכיר לקוראים ולשפיגלמן: אבו-זיידה ישב בכלא הישראלי בין השנים 1981-1993 על, בין היתר, פגיעה במשתפי-פעולה. אבל לא טענתי שהוא טרוריסט היום, אלא רק על הזיהוי הבלתי הולם.