הטור מיקרוסקופ ב"בשבע" גליון 348 מיום 25/6/09

שם המשחק: מיקום/ ישראל מידד

כפי שהזכרנו בטור זה לא פעם, לתקשורת מגויסת שאיננה בוחלת בשום תכסיס כדי להטות את החדשות יש מגוון גדול של אמצעים. הראשון, לא לספר את כל הסיפור. השני, לספר אבל להוסיף 'פרשנות' ובכך, לכוון את דעת הקורא, הצופה והמאזין. השלישי, בכלל לא לדווח (אירועי חברון בחגים 'זוכים' לטיפול זה, למשל). ויש גם אמצעי אחר: בחירת המיקום.

לאחרונה ראיתי שתי דוגמאות לשיטה זו. לפני כשלושה שבועות בישר 'הארץ' לקוראיו ש"הפרקליטות תבטל כתב אישום למתנחל שירה בפלשתינים". מדובר בזאב בראודה מחברון שפעל להגנתו, לגירסתו, ביום פינוי 'בית השלום'. אני מניח שרבים זוכרים את התמונות אשר שודרו שוב ושוב בטלוויזיה והתפרסמו בעיתונים. הכיסוי התקשורתי היה גדול והפרשה כיכבה בעמודים הראשונים של העיתונים. ובאיזה עמוד מצאתי את הידיעה על ביטול כתב האישום? בעמוד 8.

כמה ימים אחר כך, באותו עיתון, קראתי כותרת ש"מיכאל בן-חורין, ששיבח את טבח ברוך גודלשטיין וכינה אותו צדיק, זוכה מעבירות הסתה". המיוחד בה היה לא רק את אורך הכותרת, אלא גם גודל האות, סנטימטר שלם (מדדתי!) וגם תוספת כותרת משנה בת 18(!) מלים. גם הידיעה המקורית על פתיחת החקירה והגשת כתב האישום הופיעו בקדמת העיתון. והפעם, איפה הופיעה הסיומת העלובה מבחינת מערכת העיתון הדעתנית? בעמוד 13. הרחק-הרחק מן העין ומן הלב ומהראש. כי למה להטריד את צרכן התקשורת בדברים כגון אלה? עדיף להשאיר אותו עם התחושבה והזכרון של משתוללים אלימים בלתי-שפויים קיצוניים כמייצגי המחנה הלאומי וההתנחלותי. הרי מדוע להפריע לסטריאוטיפ הישן עם דבר חדש?