הטור שלי במיקרוסקופ, בשבע, גליון 364, 24.9.09

פתאום אובמה נגד הבלוגרים/ ישראל מידד

בנושא היחס לו הם זוכים בתקשורת, יש הבדל גדול בין נשיא ארצות הברית לראש ממשלת ישראל. נתניהו עדיין נאבק כדי לזכות בשברירים של אהדה או לפחות נייטרליות הוגנת, בעוד אובמה עדיין גולש על גלי סגידה. רק בסוף השבוע שעבר הופיע נשיא ארה"ב בארבע תוכניות ראיונות מרכזיות בלי להיתקל בלחצים או בשאלות קשות מדי, וגם התארח בתוכנית של דייוויד לטרמן, שם נהנה מאווירה נינוחה והומוריסטית. אך דווקא הצהרה שמסר אובמה לעיתון באוהיו עוררה הד עצום, כאשר הנשיא הכריז: "אני מודאג שאם הכיוון של החדשות הוא עולם הבלוגרים, שכולו דעות ללא בדיקה רצינית של עובדות וללא ניסיונות רציניים למקם סיפורים בתוך הקשרם, אז אתה תגיע למצב בו אנשים סתם צועקים אחד לשני ועל השני מעבר לאיזה תהום מלאכותי, אולם הבנה הדדית לא תהיה שם".

מוזר. הרי אחד מסודות נצחונו של אובמה בבחירות היה ניצולו הגאוני של 'המדיה החדשה', זו שמכונה 'החברתית'. הוא יצר קואליציות באינטרנט, קידם את הקמתן של קבוצות תמיכה דרך 'פייסבוק' ועוד. כאשר הגיע לבית הלבן, אובמה שינה את האתר הנשיאותי והתעקש, בניגוד להמלצת יחידת האבטחה שלו, להמשיך להחזיק בבלקברי שלו. בנוסף, יש החוששים שחלק מהכספים שאובמה מחלק כעת בניסיון לשקם את כלכלת ארה"ב מהמשבר יגיעו אל העיתונות הכתובה, מה שיגדיר מחדש את המושג הון-שלטון מהכיוון ההפוך.

אצלנו לעומת זאת, בכנס הבינלאומי השני של בלוגרים יהודיים שנערך ביוזמת ארגון 'נפש בנפש', שמענו את יועץ ראש הממשלה, רון דרמר, מודיע שהוא ישתדל במהלך השנה הבאה למצוא את הדרך להעניק לבלוגרים נבחרים תעודת עיתונאי, מהלך שיקל עליהם את מלאכת אימות העובדות. בזכות התעודה הם יורשו להשתתף באירועים מדיניים ובמסיבות עיתונאים, ולא ייאלצו לסמוך על "מקורות יודעי דבר". בהנחה ובתקווה שדרמר מתכוון לפתוח את הדרך לתקשורת שהיא באמת המונית, יהיה זה צעד חשוב ומאתגר במציאות התקשורתית הישראלית, ואני מניח שכולנו נרגיש את ההבדל.