טור שלי למיקרוסקופ #358 מיום 3.9.09

סאטירה לפרוטוקול/ ישראל מידד

לפני דורון רוזנבלום, בעל טור במוסף 'הארץ', היה חומר טוב מאוד כדי להפיק יצירה סאטירית לעילא. נושא אחד היה הפרסום בעיתון השוודי אודות מאמצי חיילי צה"ל, כביכול, לא רק להרוג ערבים מסכנים אלא גם לסחור באיבריהם. כל כך קל לעבד עניין זה - סיפור מימי הביניים ומהספרות האנטישמית הקלאסית - לסאטירה פוליטית נשכנית וחריפה. כל הנתונים לטובתנו. ומה עוד שלארצנו הגיעה קבוצה של בכירי פוליטיקה במיל', ובראשם ג'ימי קרטר ("ישראל היא מדינת אפרטהייד"), דסמונד טוטו ("הפלשתינים סובלים מהשואה") ומארי רובינזון (מסייעת ועידת דרבן), אשר מכל התארים בעולם כינו את עצמם במילה "הזקנים". זה יכול היה לשחק לידינו, "זקני ציון".

לכאורה, הכל מוכן ומזומן. אבל אצל רוזנבלום חזקה עליו רוח ביתו העיתונאי שהוא מתאפיין בהתרפסות, רפיון הדעת ובחולשת האופי הפטריוטי. ולכן, במקום להגן על שמה הטוב של מדינת ישראל, הוא מתאר ישיבה שבועית של הממשלה בכותרת משנה בזו הלשון: "דף מתוך הפרוטוקולים. לא, לא ההם", וכל כולו ירידה נבזית על האדונים נתניהו, ליברמן, לנדאו, אהרונוביץ, שלום והגברת לבנת. יוצא שלא השוודים האנטישמים הם השונאים ולא אותם ותיקי הדיפלומטיה האנטי-ישראלית הם העוינים, אלא חברי ממשלת ישראל המתחרים ביניהם מי יכול להשמיץ את שוודיה יותר. הביטוי האנגלי 'למשוך את המפלה מתוך מלתעות הניצחון' כל כך מתאים להתייצבות זו של איש תקשורת לצד הצהובים לנו.

* תוספת בושה: ביום שני השבוע בשעה 19:30 בערב, פתח בוני גינזבורג את השידור של משחק הכדורגל בין הקבוצות בית"ר ירושלים ובני סכנין במשפט: "מאוד מפתיע השקט שיש כאן באיצטדיון". אכן, מפתיע מאוד לאחר שהתקשורת, ובתוכה הערוץ הראשון, ניהלה מסע פמפום על גבול ההסתה שהמשחק הזה טעון, מסוכן ומועד לפורענות. כאילו נבואה השואפת להגשים את עצמה. הדרבון היזום עבר כל פרופורציה של דיווח חדשותי ואפילו של פרשנות. היציע, אם תהיתם, היה רגוע וללא כל אלימות.