הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" של "בשבע" גליון מס' 356 מיום 20.8

המלה היא: ערבים/ ישראל מידד

לאחר שבוע וחצי של התנפלות מתוזמנת על הצבור החרדי בעקבות "האם המרעיבה" ועל חייל הנח"ל החרדי שלא-כל-כך-אוהב את "הגאים", ולאחר השימוש התמידי במונח "המתנחלים", הפכה התקשורת לרגישה פתאום. הזיהוי הלאומי-אתני-דתי של חבורת הרוצחים בחוף בתל אביב הועלם. יכול להיות שזה בגלל שהם ערבים? כן, ערבים.

מכיוון שהתקשורת עוסקת בעניין שהוא לרוב 'נדיף', של 'כאן-היום-ומחר-איננו' ולכן אי-אפשר לכמת אותה או למדוד אותה או אפילו לבקר אותה, אין להתכחש להתרשמות מהדיווחים של מוצ"ש ויום ראשון, כאילו כולם החליטו שלא לאזכר את המוצא האתני-לאומי של החשודים ברצח אריה קרפ בחוף הים התל-אביבי. סליחה, של רוב המבצעים. דווקא שתי הצעירות הוזכרו כ"רוסיות". הערבים היו "תושבי ג'לג'וליה", כמעט בצורה גורפת.

בעיתון 'הארץ' ביום ראשון השבוע, התואר "ערבים" הופיע רק בפי ההורים של הנערה א' שצוטטו כאומרים "הבת שלנו יצאה עם ערבים מג'לגו'ליה". האם יגאל עמיר תואר כ"הרצליני" בזמנו? ממתי מזהים פושעים באמצעות עיר מגוריהם? האם זה חלק ממבחן גיאוגרפיה לילדינו, לדעת אם הם יודעים איפה גרים ערבים?

הכי קרוב לשימוש בערבים היה במשפט של ג'אבר ג'אבר מג'לג'וליה שאמר לאתר 'וואלה', "אני מאוד מתפלא ממה שקרה ואני מאמין שמדובר בחשדות בלבד ושבסופו של דבר יתברר שהם לא מעורבים בסיפור הזה". "מעורבים" קראתם, ואולי יש כאן רמז?

עניין אחר, אך מעניין לא פחות, הוא הדיווח המינורי על פנייתו של ח"כ מיכאל בן ארי לשר המשפטים נאמן, בבקשה להשעות את השופט נויטל. השופט שחרר למעצר בית את הקטינה החשודה במעורבות ברצח בתל ברוך, אך הורה לאחרונה להשית תנאים מגבילים פי כמה על קטינה פעילת ימין מחברון שהואשמה בריסוס כתובות גרפיטי והפרת צו.

תקשורת לא מאוזנת, בלתי-אמינה ומגויסת כבר אמרנו?