הטור שלי ב'מיקרוסקופ' בגליון #354 של "בשבע" מיום 6.8.09

כשהשמאל צועק גוואלד / ישראל מידד

האם שמעתם איזה ציוץ מארגון 'קשב' לאחרונה? גם אני לא. בדקתי את האתר שלהם והעדכון האחרון הוא מחודש מאי. אבל מאז סוף השנה האזרחית, כל התגובות והדו"חות של הארגון מתייחסים למבצע 'עופרת יצוקה'. 'קשב', כידוע, הוא התשובה השמאלנית לאגדות 'לדעת'. הוא הוקם בתמיכה גורפת של רוב שמאלני האקדמיה העוסקים בהוראת התקשורת באוניברסיטאות, כדי להוות גורם בולם להצלחות "לדעת". ואם אתם שואלים לגבי המימון בעקבות הגילוי על 'שוברים שתיקה', הכסף מגיע מגופים כגון האיחוד האירופי, קרן פורד, הקרן החדשה לישראל, הקרנות הגרמניות פרידריך אברט וסטיפטונג, וגם המכון האמריקאי לשלום והקרן למען שלום במזרח-התיכון.

למה נזכרתי ב'קשב'? כי שמתי לב שהשמאל התעורר בשבוע האחרון נוכח מה שאובחן כ"תקשורת ימנית מגויסת" בתוכנית 'המילה האחרונה' בגל"צ. כפי שלי-אור אורבך ציין בכתבת במוסף 'תרבות' ב"מעריב" בשבת שעברה: '"איך הפכה תוכנית הצמדים-המתנגחים לבמה מרכז-ימנית מובהקת?" אלא שקביעתו של אורבך, ש"אולי בפעם הראשונה בתולדותיו, השמאל המקומי אינו מרוצה מיחס התקשורת אליו" מוטעית. מה שבאמת מפריע לשמאל הוא שבמתכונתה של התוכנית הנוכחית, אף שהיא מגוונת מבחינה מגדר, דת ודעות פוליטיות, פתאום אין שני פיות, אלא קול אחד.

נזכרתי בתגובה של ראשי התקשורת לביקורת של 'לדעת': "אם מבקרים אותנו משני צדי המתרס, כנראה שאנחנו עדיין בסדר". אבל במקרה שלפנינו, מאוד יכול להיות שהביקורת מלינור, גלעד, אראלי ולוי נגד דו"ח של הארגון הקיקיוני הזה אשר כסף רב בינלאומי ריפד את דפיו, דווקא ממוקדת, נאורה וצודקת: הריקבון בשמאל התחיל להסריח ואפילו גורמי תקשורת לא יכלו לחפות על הניחוח.

נרי ליבנה, שהחליפה את לינור במשך שמונה חודשים, ממש התפלאה והודתה: "המגישים הדתיים מאוד מושחזים, דעתניים ומנומקים", בעוד "החילונים-שמאלנים מייצגים... (את) ערכי הבורגנות הצפון תל אביבית, מעין אמצע בלתי ברור..." הפלא-ופלא. בדיוק מה שהימין טוען כל השנים: שקו רחוב שינקין הוא המפריד בין התקשורת האלקטרונית ובמיוחד, גל"צ, לבין עם ישראל.

=============

לפני עריכה:

האם שמעתם איזה קול או ציוץ מארגון "קשב" לאחרונה? גם אני לא. בדקתי את האתר שלהם והעדכון האחרון הוא מחודש מאי אבל מאז דצמבר 2008, כל התגובות והדוחות של הארגון מתייחסים למבצע "עופרת יצוקה". "קשב", כידוע, הוא המתחרה של "לדעת" שהוקמה בתמיכה גורפת של רוב שמאלני האקדמיה העוסקים בהוראת התקשורת באוניברסיטאיות כדי להוות גורם בולם להצלחות "לדעת". הכל היה יפה עד שפרופ' עקביא כהן מהשמאל עצמו "קרע להם את הפרצוף" בלשון העממי דווקא בבטאון "העין השביעית" בגליונו מינואר 1999. ואם אתם שואלים לגבי המימון בעקבות הגילוי על "שוברים שתיקה" אז הכסף בא להם מגופים כגון האיחוד האירופי, קרן פורד, הקרן החדשה לישראל, הקרנות הגרמניות פרידריך אברט וסטיפטונג וגן המכון האמריקאי לשלום והקרן למען שלום במזרח-התיכון.

למה נזכרתי ב"קשב"? כי שמתי לב שהשמאל התעורר בשבוע האחרון נוכח מה שאובחן ש"תקשורת ימנית מגויסת" בתחנת גל"צ בתוכנית "המילה האחרונה". כפי שלי-אור אורבך ציינה בכתבת במוסף "תרבות" ב"מעריב" בשבת שעברה, נשאלה השאלה: 'איך הפכה תוכנית הצמדים-המתנגחים לבמה מרכז-ימנית מובהקת?' אלא שקביעתה של אורבך, ש"אולי בפעם הראשונה בתולדותיו, השמאל המקומי אינו מרוצה מיחס התקשורת אליו" מוטעית. מה שבאמת מפריע לשמאל הוא שמתכונתה של התוכנית הנוכחית, אך שהיא מגוונת מבחינה מגדר, דת ודעות פוליטיות, פתאום אין שני פיות אלא קול אחד

נזכרתי בתגובה של ראשי התקשורת לביקורת של "לדעת" כאשר אמרו: "אם מבקרים אותנו משני צדי המתרס כנראה שאנחנו עדיין בסדר". אבל במקרה שלפנינו, מאוד יכול להיות שהביקורת מלינור, גלעד, איראלי ולוי נגד דו"ח של הארגון הקיקיוני הזה אשר כסף רב בינלאומי ריפד את דפיו, דווקא ממוקדת, נאורה וצודקת: הרקבון בשמאל התחיל להסריח ואפילו גורמי תקשורת לא יכלו לחפות על הניחוח.

נרי ליבנה, שהחליפה את לינור במשך שמונה חודשים, ממש התפלאה והודתה: "המגישים הדתיים מאוד מושחזים, דעתניים ומנומקים" בעוד "החילונים-שמאלנים מייצגים...ערכי הבורגנות הצפון תל אביבית, מעין אמצע בלתי ברור..." הפלא-ופלא. בדיוק מה שהימין טוען כל השנים: שקו רחוב שינקין הוא המפריד בין התקשורת האלקטרונית ובמיוחד, גל"צ, לבין עם ישראל אלא שכעת, כולנו ויודעים את עובודת החיים. ומה רבה בושת השמאל.


וברכות על העיצוב החדש (אני בעמ' 36)