מכתב ב"הארץ" עם עזרת בתי

לא ניסו להסתיר כלום

בתגובה על "הצעתו המביכה של ז'בוטינסקי" מאת שלמה אבינרי ("הארץ", 19.7)

אם יש דבר מביך בסיפור של פרשת ז'בוטינסקי-פטליורה הרי הוא הטענה של פרופ' שלמה אבינרי, ש"אין פלא שיוצאיה (של התנועה הרוויזיוניסטית) עושים הכל כדי להשכיח את הפרשה".

הרי הנושא אינו מסובך כלל. שני כותבי הביוגרפיות של ז'בוטינסקי, חברי תנועתו, יוסף שכטמן ושמואל כץ, דנו בעניין לעומק ולא דילגו עליו, ומאמרו של ז'בוטינסקי, המסביר את מעשיו, פורסם בכרך "בסער" של כל כתבי ז'בוטינסקי. חמישה מכתבים בנושא התפרסמו בכרך שלישי של "אגרות ז'בוטינסקי" מטעם מכון ז'בוטינסקי.

מתברר שאבינרי עצמו עוסק בהשכחה. בעוד ז'בוטינסקי פועל מבחוץ, כדי להציל חיי יהודים באמצעות הסדר של צירוף יחידות של הגנה יהודית לצבאו של פטליורה, שניים מחברי מפלגת "פועלי ציון", מפלגת דוד בן-גוריון, א' רבוצקי וש' גודלמן, שימשו כשרים בממשלתו של מחולל הפוגרמים פטליורה! זה, כמובן, לא מנע מהם לבקר את ז'בוטינסקי כשם שזה לא מפריע לאבינרי היום לסלף את הנרטיב ההיסטורי.

דבורה וינקלמן

ירושלים


*

ועוד שניים:


ז'בוטינסקי התעלם ממעשי ידיו של אחד הרוצחים הגדולים של העם היהודי, עד לעליית הנאצים לשלטון, והושיט לו יד בהצעת חברות אמיצה ותומכת; או שמא היתה זו השנאה לקומוניזם הסובייטי, שגברה על התיעוב כלפי האנטישמיות הברוטלית והרצחנית. ההסכם לא יצא אל הפועל, אך לא בגלל ז'בוטינסקי.

עם פרסום מאמרו של אבינרי, אשתי - ילידת רובנו, שמשפחתה חיה בעבר במשך דורות בעיירה בווהלין והושמדה ברובה בשואה - אינה יכולה להירגע. בשיח של שורדי משפחתה השם פטליורה היה מוקצה מחמת מיאוס, וראו בו את אחד מגדולי רוצחיו של העם היהודי. איך ייתכן, שז'בוטינסקי, המנהיג הציוני המהולל, רחב האופקים, המשורר ואיש הרוח - כהו עיניו מלראות וחבר אליו? האם מעיד הדבר על אופיו, או על תורתו המדינית, או על שניהם?

ד"ר ישראל בנימינוב

רמת גן

*


על מנת להעמיד דברים על דיוקם הנני מתייחס לנושא, כאשר עיקר הדברים לקוחים מספרו של ד"ר מאיר קוטיק "משפט שוורצברד", שהתפרסם ב-1972.

בכתב האישום במשפט שוורצברד הודגשה הליברליות של שלטון פטליורה והובאו גם עדויות ודעות לטובת פטליורה מצד אנשי שם בקרב יהדות העולם: "כיצד מסוגל שוורצברד להאשים את פטליורה בשעה שאדם אחראי כז'בוטינסקי, עיתונאי חשוב וגיבור ידוע שנלחם לטובת אנגליה והציונות, הודיע שאדם הגון הוא ולא ייתכן שכמוהו יהיה פורע. הרב גוטמן מהומל בירך את פטליורה וחייליו בבואם אל העיר. מכאן הוכחה ברורה, שהנאשם טפל על הנרצח אשמת שווא".

אמנם, בקיץ 1926, ולאחר הרצח של פטליורה, פירסם זאב ז'בוטינסקי מאמר בעיתון היידי הניו יורקי "מארגן זשורנאל". בין השאר אמר בו, כי אף על פי שלא ראה מימיו את פטליורה, אין הוא חושב אותו לפורע מתוך הכרה. לדעתו, אין לראות את הפוגרומים כתוצאה של "אנטישמיות סובייקטיווית" של אנשים, אלא כתוצאה של "אנטישמיות אובייקטיווית של מאורעות".

ז'בוטינסקי הגיב מיד על ניצול שמו להגנת פטליורה. במאמר שפירסם בעיתון הרוסי "פוסלדניאה נובוסטי" הזכיר את החוזה עם נציגו של פטליורה וכתב עוד:"... השאלה איננה אם בלבו צידד פטליורה בזכות הפוגרומים או לא... במשך שנתיים ויותר היה פטליורה ראש הממשלה האוקראינית והצבא האוקראיני. כמעט בכל אותו הזמן נמשכו הפוגרומים. הוא לא דיכא אותם, לא ענש את האשמים, אף לא התפטר. המסקנה היא, שהוא קיבל על עצמו אחריות לכל טיפת דם יהודי שנשפך. הדבר ברור כל כך עד שכאן לא יועילו כל התירוצים".

אילו היה פטליורה רוצה באמת, כתב ז'בוטינסקי עוד, יכול היה לאחוז באמצעים לדיכוי ממשי של הפוגרומים. "והראיה: כאשר אמנם רצה בכך, נחתם עם נציגו חוזה לארגון ז'אנדרמריה של יהודים. אך פטליורה לא השתמש באמצעים אלה. להיפך, תוך אמתלה לעקירת הבולשוויזם, חיסלו חייליו בשנים 1918-1920 את ארגוני ההגנה היהודיים הקיימים... יהיה פטליורה בלבו אשר יהיה, האחריות למעשי הפוגרומים חלה עליו. מי שאומר לשחרר אותו מאחריות זו, אינו מבין מה זה ראש ממשלה וראש צבא!"

צודק פרופ' אבינרי באומרו כי ההיסטוריה מורכבת. לפיכך, יש משמעות גדולה לדיוק. להעלאת משפטו של שוורצברד יש חשיבות בחיזוק הזיכרון ההיסטורי של עמנו והצורך לשמר את פעילותם של הלוחמים על כבוד ישראל - הנוקמים שנשכחו.

צור פרלמן

תל אביב