אני זוכה להסכמה שהצדק עמי

קליטה בנמל חיפה

בתגובה לדיון על ספרם של אריאל בנדור וזאב סגל "עושה הכובעים: דין ודברים עם אהרן ברק" (8.7, 15.7). בוויכוח על דבריו של השופט ברק כי "אילו היתה לנו בזמן השואה מדינה היא היתה יכולה להשפיע על מדיניות בעלות הברית", הצדק לדעתי עם מר ישראל מידד ולא עם תום שגב.

כל מי שחוקר מעט את קורות השואה ומה שקדם לה, צריך לזכור את ועידת אוויאן (1938) שדנה בגורל הפליטים מגרמניה, ובה התברר כי אומות העולם אינן חפצות לקלוט פליטים יהודים כדי "שלא לייבא בעיה של גזענות", כדברי הנציג האוסטרלי. מקסיקו, למשל הגבילה את מספר הנקלטים ל-100. מדינת ישראל - אילו היתה קיימת - היתה יכולה לשנות גורל מר לגבי רבבות אם לא יותר, בעת שיהודים רבים בגרמניה התאבדו מתוך ייאוש ולפחות אונייה אחת ועליה פליטים יהודים נדדה מנמל לנמל, נתקלה בכולם בסירוב ושבה לגרמניה. נמל חיפה של מדינת ישראל היה קולט אותה ללא ספק.

אילן ספיר רמת השרון