הטור מיקרוסקופ ב"בשבע" גליון 353 מיום 30.7.09

בדרך למטה/ ישראל מידד

האימרה "כשהפרה נופלת מתרבים הסכינים", מתאים ביותר לכמה תופעות תקשורתיות שהיינו עדים להן בשבוע האחרון. כאשר איש ציבור - פוליטיקאי או בעל הון, איש בידור או אתלט - נתפש לרגע כמאבד מזוהרו, מכוחו מהשפעתו, או אז מבליטה התקשורת את המגרעות והחולשות שלו. במקום לדייק בכתבות ולשמור על הגינות, התקשורת מעצימה בדעת הקהל את הספק ואת חוסר הידע דווקא. וכשמדובר באדם שכבר נמצא ממילא על הכוונת של המדיה, מתווספת השמחה לאיד כגורם פוגע.

בנימין נתניהו חטף שתי מכות תקשורתיות, אחת כתוצאה מכישלון בהצבעה בכנסת ושנייה 'בזכות' בנו שהתגייס ליחידה לא-קרבית וזאת, כפי שהוסבר, מסיבות בריאותיות. רוב המבקרים את המוטיבציה הנמוכה כביכול של נתניהו הבן תומכים בסירוב פקודה ובזלזול ב"צבא הכיבוש", אבל כאן בחרו לפגוע בראש הממשלה דרך בנו, והתקשורת ליבתה את הביקורת.

בעניין ההפסד בהצבעה בכנסת על "חוק מופז", אמנם ראש הממשלה הרוויח אותו בזכות עצמו, אלא שההתנפלות המודעת התכוונה לסמן את תחילת סופו הפוליטי, כביכול. עבר שבוע, החוק עבר קריאה ראשונה, וכעת נשאר לתקשורת לטאטא מסביב לעצמה כדי לנקות חלק מהלכלוך שהיא פיזרה.

גם נשיא ארה"ב הכל-יכול סבל מנחת זרועם של עיתונאים כששיחרר אמירה די תמוהה על שוטרים שהתנהגו לטעמו "בטיפשות". זאת בעקבות מעצר של חבר אישי שלו, פרופסור שחור באוניברסיטת הארוורד. אובמה, שמתחיל לגלות סימני ירידה בפופולאריות, גילה לפתע שהידיד הכי טוב שלו, התקשורת, יכול להשתחרר מכבלי הנאמנות אליו ולרקוד על טעותו. לא בטוח שהפתרון שלו, להזמין את השוטר ואת הפרופסור לבית הלבן לכוס בירה, יספיק כדי להשיב לו את תמיכת התקשורת.