העתיד הוא...הבלוגר?

כפי שמפרסמת העין השביעית, חושב יובל דרור:

נחום ברנע לא אוהב בלוגים. זכותו...

מה שמציק לברנע, מה שאוכל אותו, הוא ש"יש אומרים שהפינגטון ודומיה היא העיתונות של העתיד". אין פלא שהעיתונות של ההווה, כלומר ברנע, יוצאת בשצף קצף נגד דור העתיד המחוצף שסבור בטעות (מובן שבטעות) שהוא יכול לרשת אותה. מצד שני, אפשר להבין את הלחץ של עיתונות ההווה, כלומר ברנע; זה כמה שנים שבלוגרים טוענים שהעיתונות היא זן נכחד, ושפרנסיה הם תיירים על אוניית פאר שלא מבינים שהם מתהלכים על סיפון הטיטניק. נראה כאילו כל צד מחכה שהצד השני יתפגר וימסור את המפתחות לזה שנותר עומד.

אני אומר: למה לחכות? בואו נעשה את זה עכשיו, אם לא בפועל, אז לפחות כתרגיל אינטלקטואלי.

נניח שמחר בבוקר נתעורר כולנו ונגלה שכל העיתונים בעולם נעלמו. כולם. בבת אחת. האם הבלוגים יוכלו למלא את החלל שהשאירו מאחוריהם העיתונים? בעוד שבתחומים מסוימים התפתחה חלופה רצינית ואמיתית לתוכן העיתונאי (למשל ביקורת סרטים, סקירת מוצרי טכנולוגיה, רכילות מעולם הבידור), בז'אנרים אחרים, דוגמת התחקירים, הסיקור הבטחוני, המדיני ואולי אף הכלכלי, אין עדיין חלופה מבוססת-בלוגים לעיתונים; ואם יש, היא חיוורת ומסתפקת בתגובה על הנכתב בעיתונים, והרי החלטנו שאין עיתונים.

...כעת בואו ונשמיד את כל הבלוגים בעולם. בבת אחת. כיוון שכיום הבלוגוספירה אינה מבוססת רק על בלוגים מהסוג שנמצא בישראבלוג או ב"רשימות", נעלים מחיינו גם את פייסבוק, טוויטר ויו-טיוב (יו-טיוב, כדאי לדעת, אינו רק מקום לקליפים מגניבים של חתולים על סקטים, אלא משמש גם קהילת וידיאו-בלוגרים ענפה ומרתקת). האם כעת מצבנו טוב יותר?