מכתבי ב"תגובות למוסף תרבות וספרות" של הארץ

לא לאזרחות

בטיפולו בהקדמה של ס' יזהר לסיפורו "חרבת חיזעה", שלא פורסמה עד היום ("תרבות וספרות", 18.9), קובע אורי ש' כהן שכאילו ידע יזהר "שיהיה צריך להזכיר ליהודים שמדינתם נולדה במלחמת אזרחים". קראתי את ההקדמה, ולא פעם אחת בלבד, וגם אם מוזכר בה "צד אחר", שהיה בו "צללים", דומני שכהן אינו עוסק בניתוח דה-קונסטרוקטיבי אלא דווקא בקונסטרוקציה של יש מאין.

"אזרחים"? הרי המלחמה שהצד האחר כפה על הצד השני נבעה, בין היתר, מרצונם של הערבים תושבי הארץ לא להיות אזרחים של "המדינה היהודית" שהוחלט מעבר לים שהיא תקום, ועוד יותר, שמדינה זו כלל לא תקום ושום אזרחות לא תהיה. בארצות הברית ניטשה מלחמת אחים בין הצפון לדרום על שאלת העבדות וברוסיה התחוללה מלחמת אחים בין האדומים לבין הלבנים על צורת המשטר ובאירלנד היתה מלחמת אזרחים בנושא הפרדת מחוזות הצפון מהרפובליקה. בארץ-ישראל, בסיום המנדט, הצד הערבי לא עסק במלחמת אזרחים אלא במלחמת חורמה, המשך למלחמה ביהודים בפרעות פסח תר"פ, פרעות חברון תרפ"ט ומלחמת הכנופיות בתרצ"ו-תרצ"ט.

בסוף ההקדמה יזהר מקווה שנתפכח כדי לתהות סביבנו. זה לא מאוחר שגם כהן ימלא אחר בקשתו זו של יזהר משנת תש"ח, בין האור לצל, בין הקורן והקודר.

ישראל מידד
שילה