הטור שלי "מיקרוסקופ" ב"בשבע" גליון 377 מיום 21.1.2010

על משמר הדמוקרטיה / ישראל מידד

כמי שעוקב אחרי התקשורת אני נתקל לעיתים באירועים ודיווחים די חריגים ואף מוזרים. לפני שבועיים למשל, מארגני ההפגנות של השמאל הקיצוני בשכונת שמעון הצדיק (ליד שייח' ג'ראח) בירושלים הפיצו הודעה שבוודאי נקלטה אצל מערכות העיתונים והערוצים כמדי שבוע. אלא שהפעם נכללה בהודעה בקשה שהמפגינים יבואו עם מראות. השימוש במראות אינו חדש במחוזותינו, והוא נועד לסנוור את השוטרים ועל ידי כך להפריע להם במילוי תפקידם. בנוסף, ראייתם של השוטרים עלולה להיפגע ובוודאי שמדובר בפעולה אלימה. מדוע, אם כן, לא מצאו כלי התקשורת לנכון לכלול פרט זה בדיווחים שלהם ולא איפשרו לציבור לנהל ויכוח על השימוש בשיטות כאלה? הרי זאת מהותה של הדמוקרטיה שדווקא מחנה השמאל מרים את דיגלה: לקיים דו-שיח על מנת ללבן נושאים ולתרום לשיפור הזכויות. אלא שאם פרטים מוצנעים מעיני הציבור, איך ניתן לשפר?

ובאותו עניין. הידיעות על הפשיטה המשטרתית ביום שני ביצהר כללו קביעות נחרצות מצד כלי תקשורת, כגון זו שמצאתי ב'הארץ': "מקור המקורב לחקירה אמר כי 'התיק תפור וסגור ומבצעי ההצתה ייתפסו. נקודה'". בשלב זה של האירועים, אין לי ולכתב את האפשרות לדעת האם אכן יש ראיות מוצקות. אבל אם הייתי הכתב, הייתי מוסיף שרק לפני כשלושה שבועות נתפס חשוד אחר, ולמרות תרועת החצוצרות של דוברי הכחולים הוא שוחרר. האם הכתב ממלא תפקיד של מוסר ידע על מנת לשמור על תרבות של דמוקרטיה, או שהוא מתעלם מתפקידו ומשמש סוכן מידע של המשטרה או כלי שרת אידיאולוגי נגד 'המתנחלים'?

ועד שהספקתי לבדוק אתרים אחרים גיליתי שארבעת הקטינים שנעצרו כבר שוחררו. בכל מקרה, מהדוגמאות שהבאתי לא התקשורת ולא הדמוקרטיה יוצאות נשכרות, ובוודאי לא צרכן התקשורת.