הטור שלי "מיקרוסקופ" ב"בשבע" גליון 379 מיום 26.1.2010

שיעור בגיאומטריה גיאוגרפית / ישראל מידד

ביום שישי האחרון קיבל יורם קניוק עמוד שלם ב'הארץ' כדי לפרסם את דעתו. הרשימה, "ארץ מחולקת כבר", מדברת על תושבי "יהודה" מול "תושבי מדינת תל אביב", כשלראשונים "שנשבעו למחות את זכר עמלק", יש "עבר מומצא שגם לפני אלפי שנים לא היה לו עתיד". ב"יהודה" חיים "עובדי אלילים" ו"אין בה חמלה", אבל "יש בה אנוכיות צרת אופקים" ו"מדינת אפרטהייד הלכתית". אבל קניוק מנחם את קוראיו בכותבו: "לא תהיה כנראה מלחמת אזרחים כפי שחשבתי פעם".

לא באתי לנהל ויכוח עם הסופר, אלא עם 'הארץ'. הסתכלתי על אותו עמוד והוצאתי סרגל. גודל השטח המודפס הוא 1700 סנטימטרים מרובעים, מתוכם 400 סמ"ר הוקדשו לשתי מודעות. שטח נוסף, 678 סמ"ר, מוקדש לשתי תמונות: אחת של מתרחצים בחוף ימה של תל-אביב והשנייה לארבעה "נערי גבעות", לכאורה, המתוארים כ"מתנחלים בעימות עם פלסטינים ליד שכם", למרות שאין ערבים בתמונה והארבעה בתמונה סתם עומדים בשדה ירוק. הכותרת והשטח הריק תופסים עוד נתח. לפי החישוב שלי 900 המילים של קניוק זכו לנתח שטחי של 330 ס"מ, פחות מ- 20 אחוזים של שטח העמוד. הנה לכם שיעור מאלף שמציג לנו 'הארץ' על יצירת הבלטה קיצונית, אולי בהשראת השטחיות התל-אביבית: מצד אחד, ניפוח מלאכותי מוגזם כדי להגדיל את תשומת הלב של הקורא ולתפוס את עינו; ומצד שני, קידום תכנים של הבל.

כל כך הרבה בזבוז בשביל כל כך מעט דברי טעם.