שני מכתבים שלי באותו יום ובאותו עיתון

מיהו טרוריסט


ח"כ ד"ר אחמד טיבי שאל אם עולי הגרדום הם גיבורים או טרוריסטים. זהו עניין חשוב: האם לוחם חופש הוא תמיד הטרוריסט של הצד השני, או שבכל זאת יש הבדלים בסוגי הלחימה, בצדק שדורשים ובקיום חלופות אחרות למאבק המזוין.

ואולם, בוודאי אפשר לציין הבדל אחד לפחות בין אנשי אצ"ל ולח"י לבין אנשי פתח והחמאס: בעוד השלטון הבריטי העלה 12 לוחמים לגרדום, ישראל איננה נוהגת כך, ואין פסק דין מוות גם לגרועים באנשי הטרור הערבי.

ישראל מידד

שילה

*

בתגובה על "הערבים שלנו" מאת גדעון לוי ("הארץ", 14.3)

גדעון לוי כותב על אחד מעולי הגרדום, שהוא "ירה על אוטובוס והרג כמה מנוסעיו". משתמע מדבריו, שהוא מתכוון לשלמה בן-יוסף. יחד עם שניים אחרים הם אכן ירו על אוטובוס ערבי שנסע בין צפת לטבריה. זה היה בתגובה על התקפה על מכונית ליד הכפר רמה שבה נרצחו שישה יהודים. [כאן הם צינזרו והנוסח המלא היה: הם עשו כן כי קודם, ביום 28.3.1938 הותקפה מכונית ליד הכפר רמה ונרצחו ששה יהודים, הנהג, שלוש נשים וילד אחד. אחת הנשים, אלגרה מוצרי, הייתה בת 17, מוכרת לחברי בית"ר בראש פינה ואף עמדה להינשא אותו שבוע. היא גם נאנסה. ביום 16.4, נרצחו שלשה חלוצים יהודים ליד באסה, כשאחד מהם, דוד בן-גאון, היה בעצמו בית"רי וגם הוא היה מוכר לחברי פלוגת ראש פינה שחבריה, בן-יוסף, ז'ורבין ושיין, הם שביצעו את מעשה התגובה שלוי מזכיר. ההתקפה על האוטובוס אירעה ביום 21.4. ]

בן-יוסף זרק רימון שלא התפוצץ, והיריות שנורו החטיאו את המטרה.

אף על פי שלא היתה פגיעה בנפש, בן-יוסף נדון למוות והועלה לגרדום.

אילנה בראון

ירושלים