בקבוקי דבש בשילה

מלכים א פרק יד

א בָּעֵת הַהִיא, חָלָה אֲבִיָּה בֶן-יָרָבְעָם. ב וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם לְאִשְׁתּוֹ, קוּמִי נָא וְהִשְׁתַּנִּית, וְלֹא יֵדְעוּ, כִּי-אתי (אַתְּ) אֵשֶׁת יָרָבְעָם; וְהָלַכְתְּ שִׁלֹה, הִנֵּה-שָׁם אֲחִיָּה הַנָּבִיא--הוּא-דִבֶּר עָלַי לְמֶלֶךְ, עַל-הָעָם הַזֶּה. ג וְלָקַחַתְּ בְּיָדֵךְ עֲשָׂרָה לֶחֶם וְנִקֻּדִים, וּבַקְבֻּק דְּבַשׁ וּבָאת אֵלָיו; הוּא יַגִּיד לָךְ, מַה-יִּהְיֶה לַנָּעַר. ד וַתַּעַשׂ כֵּן, אֵשֶׁת יָרָבְעָם, וַתָּקָם וַתֵּלֶךְ שִׁלֹה, וַתָּבֹא בֵּית אֲחִיָּה; וַאֲחִיָּהוּ לֹא-יָכֹל לִרְאוֹת, כִּי קָמוּ עֵינָיו מִשֵּׂיבוֹ. ה וַי-וָה אָמַר אֶל-אֲחִיָּהוּ, הִנֵּה אֵשֶׁת יָרָבְעָם בָּאָה לִדְרֹשׁ דָּבָר מֵעִמְּךָ אֶל-בְּנָהּ כִּי-חֹלֶה הוּא--כָּזֹה וְכָזֶה, תְּדַבֵּר אֵלֶיהָ; וִיהִי כְבֹאָהּ, וְהִיא מִתְנַכֵּרָה. ו וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲחִיָּהוּ אֶת-קוֹל רַגְלֶיהָ, בָּאָה בַפֶּתַח, וַיֹּאמֶר, בֹּאִי אֵשֶׁת יָרָבְעָם; לָמָּה זֶּה, אַתְּ מִתְנַכֵּרָה, וְאָנֹכִי, שָׁלוּחַ אֵלַיִךְ קָשָׁה. ז לְכִי אִמְרִי לְיָרָבְעָם, כֹּה-אָמַר יְה-ה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, יַעַן אֲשֶׁר הֲרִמֹתִיךָ, מִתּוֹךְ הָעָם; וָאֶתֶּנְךָ נָגִיד, עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל. ח וָאֶקְרַע אֶת-הַמַּמְלָכָה מִבֵּית דָּוִד, וָאֶתְּנֶהָ לָךְ; וְלֹא-הָיִיתָ כְּעַבְדִּי דָוִד, אֲשֶׁר שָׁמַר מִצְו‍ֹתַי וַאֲשֶׁר-הָלַךְ אַחֲרַי בְּכָל-לְבָבוֹ, לַעֲשׂוֹת, רַק הַיָּשָׁר בְּעֵינָי. ט וַתָּרַע לַעֲשׂוֹת, מִכֹּל אֲשֶׁר-הָיוּ לְפָנֶיךָ; וַתֵּלֶךְ וַתַּעֲשֶׂה-לְּךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וּמַסֵּכוֹת, לְהַכְעִיסֵנִי, וְאֹתִי הִשְׁלַכְתָּ, אַחֲרֵי גַוֶּךָ. י לָכֵן, הִנְנִי מֵבִיא רָעָה אֶל-בֵּית יָרָבְעָם, וְהִכְרַתִּי לְיָרָבְעָם מַשְׁתִּין בְּקִיר, עָצוּר וְעָזוּב בְּיִשְׂרָאֵל; וּבִעַרְתִּי אַחֲרֵי בֵית-יָרָבְעָם, כַּאֲשֶׁר יְבַעֵר הַגָּלָל עַד-תֻּמּוֹ. יא הַמֵּת לְיָרָבְעָם בָּעִיר, יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים, וְהַמֵּת בַּשָּׂדֶה, יֹאכְלוּ עוֹף הַשָּׁמָיִם: כִּי יְה-ה, דִּבֵּר. יב וְאַתְּ קוּמִי, לְכִי לְבֵיתֵךְ; בְּבֹאָה רַגְלַיִךְ הָעִירָה, וּמֵת הַיָּלֶד. יג וְסָפְדוּ-לוֹ כָל-יִשְׂרָאֵל, וְקָבְרוּ אֹתוֹ--כִּי-זֶה לְבַדּוֹ, יָבֹא לְיָרָבְעָם אֶל-קָבֶר: יַעַן נִמְצָא-בוֹ דָּבָר טוֹב, אֶל-י-וה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל--בְּבֵית יָרָבְעָם. יד וְהֵקִים יְ-וָה לוֹ מֶלֶךְ עַל-יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יַכְרִית אֶת-בֵּית יָרָבְעָם זֶה הַיּוֹם; וּמֶה, גַּם-עָתָּה. טו וְהִכָּה י-וָה אֶת-יִשְׂרָאֵל, כַּאֲשֶׁר יָנוּד הַקָּנֶה בַּמַּיִם, וְנָתַשׁ אֶת-יִשְׂרָאֵל מֵעַל הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה הַזֹּאת אֲשֶׁר נָתַן לַאֲבוֹתֵיהֶם, וְזֵרָם מֵעֵבֶר לַנָּהָר: יַעַן, אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת-אֲשֵׁרֵיהֶם--מַכְעִיסִים, אֶת-י-וָה. טז וְיִתֵּן, אֶת-יִשְׂרָאֵל--בִּגְלַל חַטֹּאות יָרָבְעָם, אֲשֶׁר חָטָא, וַאֲשֶׁר הֶחֱטִיא, אֶת-יִשְׂרָאֵל. יז וַתָּקָם אֵשֶׁת יָרָבְעָם, וַתֵּלֶךְ וַתָּבֹא תִרְצָתָה; הִיא בָּאָה בְסַף-הַבַּיִת, וְהַנַּעַר מֵת. יח וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ וַיִּסְפְּדוּ-לוֹ, כָּל-יִשְׂרָאֵל: כִּדְבַר י-וָה אֲשֶׁר דִּבֶּר, בְּיַד-עַבְדּוֹ אֲחִיָּהוּ הַנָּבִיא.